20% מכל רכישת מרצ׳נדייז יעברו לעמותת כנפיים של קרמבו! מלאי מוגבל

טרילילי טרללה: מה קורה עם פיצוץ שירי הגאווה של חודש יוני

לאחר שנה בה מצעד הגאווה לא התקיים הורגש חסך רציני במסגרת אירועים בהם מזיעים עלינו המון. “ג’ין, טוניק, ומועבט”, הם רק חלק מדברים שהיעדרותם מחיינו הורגשה זה זמן רב מידיי, לכל מי שלא מצאה את עצמה מספיגה את גופה בג’ין וטוניק בעת צפייה ממושכת בג’יין הבתולה במהלך החל”ת תוך כדיי דימיון מודרך של התחככות בזרים יפים.

אי אפשר היה לפספס את שלל בתי העסק שצבעו עצמם צבעי קשת חגיגיים שקישוטם ותרומתם לקהילה הגאה לא מאד ברורים. אמפמ התריסו במיוחד בקמפיין של “אם לא השחיתו את השלט הזה סימן שהתקדמנו” בזמן שבנות ובני הקהילה מושחתים יום יום על בסיס אורח חייהן.ם. זה קורה כל שנה בעוד כולנו יודעות על הסתירה והפער העצום בין אורח חיים קווירי בישראל לבין ניסיונות העירייה והמדינה לצייר את עצמה כ”בירת הגייז של המזרח התיכון”.

כחלק מהטקס הנחמד הזה לכבודו התכנסנו, הופגזנו גם בפיסות תרבות מעניינות של קליפים ושירי גאווה שמבוצעים בעיקר עם ליינים של מסיבות גייז. החלטתי לרדת לשורש האירוע. הכתבה הזו יכלה להיות תגובה מאד ארוכה ורהוטה בקבוצה שבשבילה אני נכנסת לפייסבוק “להט”בים צופים” אבל החלטתי שזה תוכן שראוי שיונגש לקהל מגזין ARE.

שיר הגאווה הרשמי: עדן חסון ואלה לי ב”שימי פס”:

כל חבריי שצפו בקליפ הביעו שביעות רצון עזה מלבוש האדידס האייקוני. קצת נעצבתי לעומת הלוקים של אלה לי שנראו כמו תקלת ייצור במידת מה ולא ברור לי מי אישר את אירוע תוספות השיער הבלתי אחיד הזה, אבל אני סולחת כנראה על הכל למראה אלה לי ועדן חסון נוסעים מאושרים ברחובות תל אביב. לאחר שנים בהם קליפ ושיר הגאווה עמוס כוכבים שאינם מחוץ לארון, היה מרענן לראות את אלה-לי שנושאת על כתפיה כרגע את ייצוג הביסקסואלית הישראלית בחן ובאומץ רב. המילים “חופשיה מהגדרות” שמחו אותי גם כן בתור מי שהתעייפה מאד מהקריאה להסתדר על פי סדר חברתי נוח ומוגדר של תבניות ומשבצות שמרגישות לי נוצרו כדיי שלהטרונורמה יהיה נוח לסווג. הפניה בלשון נקבה הייתה מרעננת ויש לציין לטובה את ליהוק סצינת הבולרום המתפתחת לקליפ שהרימו ורקדו כממשיכות המורשת והמסורת החתרנית והיפהפיה של הנשפים.

אנה זאק לליין ה”פוראבר”: גבר בפוראבר

בשיר עם שלוש שפות שונות, אנה זק מזמרת באיפור יפהפה וראוי לציון את “גבר בפוראבר” שבאופן מעניין תורגם לאנגלית כ”Forever Gever”. המופיעות מלבד אנה זק והרקדנים (המוכשרים ומולבשים היטב יש לציין) מייצגות ומייצגים את הקהילה בכבוד: החל באריקה ג’נדריקה שהופיעה לראשונה בבית ליסין בחודש הקודם ובכך הביאה דראג ישראלי לקדמת במת התאטרון, וכלה באושיות המוכרות והמוכשרות אוריאן ספיבק וג’ניפר קים, ויש להזכיר גם את אושר סבג שהששתפה בדמות הדראג האסתטית המוקפדת והמזוקנת שלה, אושרה, שגם הוציאה קליפ בליין שלה “הדרעק”, ועוד רבות וטובות.

נועה קירל ואילן פלד: “טרילילי טרללה”, בשיתוף פעולה עם ה”שפגט”:

“אל תגידי הופ לפני שאת קופצת” זה לחלוטין הפוך ממה שקרה לי עם הסינגל הזה שצלח כתופעת פופ מאסיבית ושמעתי עליו ללא הפסקה מחבריי עוד לפני שבכלל שמתי לב שהשמש עלתה. באמת קורה משהו אייקוני וחד-פעמי בשיר הזה ששם את כל מה שלצידו באור חיוור וכמעט גורם לי לסלוח על מחירי השפגט הקשוחים. זה קשור באלמנטים הגראפיים המעניינים של שנות ה80 שאומצו, בנועה קירל ושיתוף הפעולה שלה עם אילן פלד שהוא חלוץ דראג ישראלי לא פחות, וכנראה בתוכן השיר שהוא נונסנס חינני שאי אפשר לא לאהוב. השיר הזה הוא הסעיף ה-59 ב”הערות על קאמפ” של סוזן סונטאג. (https://haraayonot.com/idea/camp/). “כל העיר רוחשת משהו פה קורה פה”: ובאמת קרה פה משהו קרנבלי יוצא דופן בנוף.

המגוון הבלתי ניתן לעצירה שקורה בקליפ הזה הוא סמל יפה בעיניי לאמירה הכללית והרעיון של מצעד הגאווה, שהחל ב”מהומות סטונוול” ומטרתו לאפשר לכולנו לחיות את חיינו נטולי אלימות ואפליה ועל כל גווני הקשת. אפרופו גווני קשת אם מישהי יודעת מה מקורו של האוברול המנומר של קירל בקליפ אודה מאד לכך שתיצרו איתי קשר בנידון.

דילוג לתוכן