BringThemHomeNow#

תכירו את הסטארט אפ הישראלי שייצור מהפכה בעולם האופנה

איך מייצרים ג'ינס באמצעות גלי קול? איך אפשר לחדש בתעשייה ענקית ומסורתית כמו תעשיית האופנה? ומה הכוח של הציבור מול התעשייה הזו? אנשים חולמים, ועושים. ליאת גולדהמר שטיינברג, התחילה את דרכה בתעשיית האופנה בתור עובדת בויקטוריה סיקרט, חברה הידועה בנזקים הסביבתיים שלה. כיום, היא חלק מסטארט אפ ישראלי שמציע פתרונות טקסטיל אקולוגיים, שעתידים לשנות את עתיד האופנה העולמית כולה.

ליאת גולדהמר
תעשיית הטקסטיל אחראית ל-10% מפליטת גזי החממה בעולם

בחברת הסטארט אפ הציבורית, SONOVIA, עובדים ישראלים שבאו מתעשיות שונות: הנדסת מכונות, קוסמטיקה, דפוס דיגיטלי או תרופות. "הצוות בעצם מסתכל על תעשיית הטקסטיל מבחוץ, וכך קל יותר להביא רעיונות מהפכניים שישנו שיטות כל כך מסורתיות. התעשיה הזו בעצם התחילה את המהפכה התעשייתית, ועד היום רוב שיטות הייצור נותרו דומות, והן גובות מחיר סביבתי כבד." ליאת מספרת.

גולדהמר-שטיינברג, כיום סמנכ"לית הטכנולוגיות בחברה, היא מהנדסת טקסטיל במקור, והיא בתחום האופנה כבר 25 שנים. היא מכירה מאוד מקרוב את הבד, וכך גם את ההשלכות הסביבתיות של ייצורו. קחו לדוגמא את הג'ינס, בד בסיסי שנמכר בפרימרק ופנדי כאחד. "שוק הג'ינס העולמי מוערך בלמעלה מ-70 מיליארד דולר בשנה" היא מספרת. "וזה רק הולך וגדל. גם מבחינה אופנתית (טרנד-אלרט לאביב 23) וגם מבחינת צריכה. בכל שעה מדברים על ייצור של קרוב ל-2 מיליון ג'ינס. והוא עשוי מכותנה לרוב, שנחשבת מוצר אקולוגי אבל זה קצת סותר את עצמו. חומר הגלם הטבעי צריך לעבור תהליכים מזהמים ומבזבזים מאוד, כדי להגיע למראה האהוב."

קצת על איך ג'ינס נולד – כל בד בנוי בעצם משתי וערב של חוטים. 

"כדי לייצר את המראה המשופשף, מתחילים בצביעת החוטים לאורך, חוטי האינדיגו. שלב הצביעה שלהם, הוא השלב המזהם ביותר בייצור הג'ינס. אלפי חוטים מגוללים על גליל שנכנס לתוך מכונת צביעה באורך שקרוב למאה מטר. המכונה מכילה בערך 12 אמבטיות מלאות מים וכימיקלים רעילים. כל אמבטיה מספיגה את החוט עוד קצת כדי להגיע לגוון הכחול הכהה. זה עדיין לא הגוון שקונים בו את הג'ינס. אורגים את זה עם החוטים לרוחב ונוצר בד מאוד כהה. את המכנסיים מכניסים למכונות כביסה ענקיות עם חומרים מזהמים כמו כלור למשל, שאמורים להוריד את הצבע שהרגע שמנו ולשפשף אותו, להבהיר אותו."

מה בעצם סנוביה עושה?

אנחנו מתמקדים בשלב הצביעה. במקום כל 12 האמבטיות, אנחנו מציעים תא אחד שמפחית דרמטית כמות הנוזלים, האנרגיה והכימיקלים המזהמים. אנחנו עושים את זה באמצעות גלי קול, אולטרסאונד שמספיגים את החוטים בצבע. האולטרסאונד דוחף את החלקיקים של הצבע הכחול שיצרנו אל תוך הסיב בצורה מבוקרת שמשאירה את הליבה שלו בהירה, וככה עדיין מגיעים לאפקט המשופשף, רק שכל זה נעשה באמבטיה אחת ללא חומרים מזהמים."

הפטנט הזה עוד בשלב פיתוח. לטובתו חברו סנוביה ליצרן הג'ינס איטלקי שנקרא PURE DENIM שמייצר לבלנסיאגה או אלכסנדר מקווין. "הוא יצרן ותיק שיושב במילאנו. אחד הבודדים שנשארו באירופה כי בגלל הזיהום, הרבה מדינות לא מסכימות שמפעלים כאלה יהיו בשטחה, אז כל התעשייה פשוט נדדה למדינות מתפתחות. הוא פנה אלינו בגלל הלחץ מהרשויות לסגור את המפעל שלו שפועל כבר כמה דורות ומשרת מותגי עלית בתחום הג'ינס."

התעשייה בישראל קטנה והרוב קונים בדים מחו"ל, אבל סנוביה היא בכל זאת חברה ישראלית ששואפת לעבוד עם מותגים ישראלים. 

"העבודה שלנו התחילה עם טיפולי אולטרסאונד בבדים כדי להקנות להם תכונות אנטי ריח, אנטי בקטריה ואנטי לחות, במינימום שימוש מים-אנרגיה-כימיקלים. הפיתוח האנטיבקטריאלי חשוב לשמור על הבגד כדי שלא יתפוס ריח. יש מאחורי זה רעיון קיימות אחר, כדי שלא נזרוק דברים כי הם מסריחים גם כשהם יוצאים מכביסה." שת"פ מעניין של סנוביה הוא עם דלתא גליל, חברה ציבורית ישראלית העוסקת בייצור ובשיווק של הלבשה תחתונה מכל העולם – נייק, לולולמון וויקטוריה סיקרט. "מכונת הטיפול שלנו בבדים כבר נמצאת במרכז הפיתוח בכרמיאל. כשנסיים שם את הפיתוח, הבדים יעברו למשרדים של דלתא בעולם ומשם יכולים להגיע לכל המותגים שהיא משווקת להם."

דלתא היא גם הזכיינית של ויקטוריה סיקרט בישראל, והיא פותחת למותג חנות עכשיו. אז יש מצב שתעשי איזה קלוז'ר והפיתוח שלכם יגיע גם בסוף לויקטוריה סיקרט?

"אנחנו מאמינים שזה יקרה בשנתיים הקרובות. יש לנו הרבה תמיכה, אנחנו מקבלים מענקים לפיתוח ורואים השקעות בשוק ההון. אני חולמת על זה, כי התעשיה הזו בנפשי. בתחילת דרכי המקצועית בויקטוריה סיקרט, חוויתי את עולם האופנה בשיא האינטנסיביות שלו. נחשפתי לדינמיקה של מעצבות וקניינות, לחץ להכניס 12-15 קולקציות לשנה, לייצר לכל העולם, לבחור חומרים נכונים, לעמוד בלחץ תמחירים, להשיג מכירות טובות בחנויות. כל התפקידים שעשיתי גרמו לי להבין שהתעשיה צמאה לפתרונות. היא מבינה את המשמעויות וגם משלמת על זה מחיר. יש לי מטרה לשנות את התדמית של התעשייה כתעשייה פוגענית ומיושנת. לחדש. אני שמעתי על הרעיון הבסיסי לטכנולוגיה של סנוביה מפרופסור שעבד בבר אילן לפני שנים. התלהבתי והבנתי את הפוטנציאל אבל הוא היה עוד בשלבים אקדמיים ותיאורטיים. זה היה מוקדם מדי לזמנו, לא הבינו כמה זה יכול להיות משמעותי. אבל הזמנים השתנו, והנה אני עובדת על החלום הזה."

מה לדעתך גורם לשינוי התודעתי הזה?

"שוק האופנה העולמי צפוי להגיע לשווי של 3 טריליון דולר עד 2030. פעם, חברות מאוד נהנו מהגדילה הזו, ומעטים מאוד הבינו מה הולך להיות. היום, יש איזשהו באלאנס. יש מחיר שמשלמים. ובאמת בשנים האחרונות אנחנו רואים תרגום של הצרכנות הזאת להשפעות על הסביבה. הרגולציה לא מגבילה כמו שנהוג לחשוב, כי קשה מאוד להוכיח את זה. הצרכנים זה הכוח החזק. הגלובליזציה לא מאפשרת כבר להחביא את הנעשה במפעלים בסין או מקסיקו. כולם יודעים מה קורה מתחת לפני השטח."

"למרות שזו אחת התעשיות הכי 'רגולייטד', התעשיה הקימה לעצמה ארגונים שלא שייכים לארגוני אכיפת חוק של מדינות אלא ארגונים וולונטריים. לדוגמה, ZDHC בה חברים נייק אדידס וגאפ. יש להם רשימה של חומרים שכל המותגים עומדים על כך שהספקים שקונים מהם, לא ישתמשו באותם חומרים. דוגמה נוספת היא ארגון OEKOTEX, שבודק את כל שרשרת הייצור – מתנאי העסקה ועד פוטנציאל מחזור. כל אלו גורמים לכך שהתעשיה עושה חשבון נפש. וזה מחלחל. מתחיל מאיתנו ומגיע עד ליצרן הכי פשוט בהודו, מצרים, סין או מקסיקו."

Translate
דילוג לתוכן