צילום – עדי מילר | אסיסטנטים – ישראל דקל ואלכס זילברשץ | דוגמנית – תמרה דקל לונדון | סטיילינג – אביב ויסוול ועדי מילר.
עדי מילר – "הפרויקט צולם במסגרת פרק אופנה במהלך לימודיי בבית הספר לצילום סטודיו גברא והוא עוסק בקשר שבין הדומם והחי ונולד מתוך אהבתי הגדולה לטבע דומם, אשר אני מוצאת בו רגישות ועדינות. את "הדוגמנים/דוגמניות" החליפו יצירות כלי הקרמיקה – או כפי שאני קוראת להן, האבנים הדוממות, אשר עומדות במרכז היצירה, ואילו החי מועבר באמצעות תמרה דקל-לונדון, רקדנית וצלמת מוכשרת, אשר דרך גופה והבגדים אותם היא לובשת ביקשתי לעורר את האבנים לחיים.
בפרויקט קיוויתי, שהמתבוננות והמתבוננים יראו מעבר לאבן הדוממת או לבגד שנעטה על גופה של המודלית, אלא שיפתח עבורם מרחב לרפלקציה, ואולי, גם התרגשות וחיבור לדברים שאינם בין החיים, בדיוק כפי שאני זוכה להתרגש מהם ביום יום. בכדי ליצור את החיבור הנכון שבין הדומם לחי, נעשתה מחשבה רבה בהתאמת בגד ספציפי לכל יצירת חימר, בחיפוש אחר הקומפוזיציה המדויקת של כל אלו יחד ולחוד, ובבחירת פלטת צבעים פסטלית ורכה שיוצרת הפקה נקייה, עדינה ומאווררת."
צילום – עדי מילר | אסיסטנטים – ישראל דקל ואלכס זילברשץ | דוגמנית – תמרה דקל לונדון | סטיילינג – אביב ויסוול ועדי מילר.
עדי מילר – "רציתי שההפקה תהיה כולה תוצרת כחול-לבן ואני שמחה שכל המשתתפות והמשתתפים בה הם אמניות ויוצרים ישראליים – כדריות וכדרים, מעצבות ומעצבי בגדים. הרצון היה לעודד ולתמוך ביצירה מקומית והמחשבה העמוקה יותר הייתה שרק אנשים שחיים ונושמים ביום יום תהליך ארוך ומורכב של פירוק והרכבה מחדש יוכלו לעזור לי להאיר את אשר על ליבי החוצה.
ואכן, הליך איסוף יצירות הקרמיקה הפגיש אותי עם אותן אמניות מעוררות השראה, שסיפרו לי על האיכויות והיופי שטמונים בחומר הגלם שהן בוחרות ליצור ולערבב מתוכו – האדמה. הליך צילום הפרויקט נפרס על גבי יומיים. יום הצילומים הראשון הוקדש כולו לצילום יצירות הקרמיקה, אותם נשאתי לסטודיו ברכבי כאילו אני נושאת את לבבותיהן של היוצרות. לאחר מכן, בחרתי את הפריימים שריגשו אותי במיוחד ואיתם הגעתי ליום הצילום השני עם המודלית – דבר שסייע לי להבין כיצד אני הולכת לשלב בין הדומם לחי, להחליט איזה שילובי בדים אני רוצה מבחינת טקסטורה וצבעוניות, ואילו תנועות ומבעי גוף ישרתו את כל אלו יחדיו.
מפגשים עם יוצרים – גם בפרויקט הנוכחי וגם בעבודתי היום – נותנים לי כוח להמשיך ולעסוק באומנות, מזכירים לי את משמעותה של היצירה – כמה היא מחיה, ממלאת, נותנת ערך, וגם – כמה היא כואבת, מתסכלת, ועוברת דרך תהומות של הנפש והלב. ולמרות הכל, הגם שהבחירה בעיסוק ביצירה בעולם שמקדש אינסטנט היא לא פשוטה, הבחירה לעשות את מה שאת אוהבת – מתעלה, אולי, על הכל. תודה מיוחדת לצלמים הדר דולן ואיתן טל על הסיוע והליווי בתקופה הזו ולכל מי שלקח חלק פעיל ביצירה זו."
