BringThemHomeNow#

כשאת אומרת מגדר, למה את מתכוונת? על התערוכה שוברת שוויון

השבוע נפתחה לקהל הרחב התערוכה ״ שוברת שוויון : GAME CHANGER" במוזיאון העיצוב בחולון. תערוכה ראשונה מסוגה בישראל שבוחנת את תפקיד העיצוב ביצירת ושינוי תודעה מגדרית. התערוכה הציגה מעל 120 פרויקטים מהארץ ומהעולם. הפרוייקטים נעו בין ממוצרי מדף לעבודות עיצוב, פיתוחים טכנולוגיים, מייצגים אינטרקטיביים. וכן גם דוגמאות אייקוניות מהתרבות הפופולרית. החיבור בין מגדר לעיצוב אולי נראה טריוויאלי בהתחלה, אבל רק לאורך התערוכה מתבהרת התמונה. וניתן לראות עד כמה הקשר בין השניים שורשי כבר מאות שנים ובא לידי ביטוי בכל דבר בחיינו. ככל שחושבים על זה יותר מבינים שהקשר בין השניים הוא כמעט פרדוקסלי. האם עיצוב הוא מקור הבעיה, או שמא הפתרון, לבעיות ופערים מגדריים במאה ה-21?

כדי לצאת מידי חובה, בואו ונתאם ציפיות לגבי משמעות המילה מגדר מהמקום הניטרלי בעולם (לכאורה) – ויקיפדיה. 

״מגדר הוא מונח המתייחס להבחנות בין גבר ואישה שהן תלויות חברה ותרבות״. כבר כאן אפשר להבחין בהר הגעש המתפרץ מהמונח הזה, שמלא בקונפליקטים פנימיים והבניות חברתיות. הרי בשנת 2024, גם אלו שהתעוררו מאוחר כבר מצליחות לדקלם את זה שהעולם שלנו רחב יותר מההגדרות של ״גבר״ ו״אישה״. 

מאבקים של קהילות מיעוטים (כמו המאבק הפמיניסטי והלהט״בי) כבר סללו את הדרך לדבר על ספקטרומים של הגדרה עצמית, שמחליפים את ההגדרות הסינגולריות של זהות. המטען הרגשי והחברתי סביב המילה ״מגדר״ מאלצת אנשים בשנים האחרונות לגעת בו בכפפות של משי. כאילו אם יאמרו את המילה הלא נכונה או לא יהיו מעורים בלקסיקון המדובר בחוג ללימודי מגדר.. הן עלולות להרגיז אי אילו דמויות שיושבות מאחורי חומת תרבות ה-woke.

 במסיבת העיתונאים להשקת התערוכה, סיפרו האוצרות על הקושי לבחור לה שם. זאת בהיותה של השפה העברית שפה ממוגדרת. את ההתפלפלות הלשונית הזו, הן חתמו ב״בסוף החלטנו לשים את הת׳ בצבע אחר. "חלק קוראות את זה כשוברת שוויון וחלק קוראים כשובר שוויון״. היה קשה שלא לגחך באותו רגע על ממדי הבעיה. קיוויתי שהמייצגים בתערוכה ישימו את הפוקוס על בעיות יותר קריטיות מהסיומת ת׳ לצורת נקבה. ולמזלי אכן כך קרה.

התערוכה שוברת שוויון עוברת דרך חמישה מעגלים (אינטימי|ביתי|ציבורי|פופולרי|וירטואלי), כשכל אחד מהם מבטא את המפגש בין עיצוב למגדר מזווית אחרת. 

החלוקה הזו הייתה הכרחית, ויוצאת מנקודת הנחה שהגבולות בין המרחבים האלה מטושטשים בחיינו. היא אפשרה התמקדות חקירה עמוקה של מגדר בכל אחת מהפרספקטיבות. באותו אופן שאפשר להאיר אזור מסוים עם ספוט בחדר חשוך. האוצרות עשו עבודה טובה ביצירת חללים מרווחים ומגוונים, מלאים במגוון מיצגים מעולמות גירוי שונים שמתחרים על תשומת הלב שלנו. אחד המיצגים שתפס את תשומת ליבי בפשטות שלו היה חפיסת קלפי מלחמה. קל לחשוב על מגדר כמשהו שפוגש אותנו רק דרך זהות והגדרה עצמית. אנחנו חיים בעולם שממגדר הכל – אנשים, בגדים, צעצועי ילדים, מקצועות, תכונות אופי, והרשימה הזו יכולה להמשיך עד אינסוף. 

שאלתן את עצמכן פעם למה בחפיסת קלפים הערך המספרי של הקלף ״מלך״ גבוה משל הקלף ״מלכה״? האם זו רק בחירה שרירותית לייצג ערכים מספריים של קלפים? או עוד מודל שמשמר יחסי כוחות מוטים כבר אלפי שנים? האם הדבר הזה מוצא את דרכו בערמומיות לילדים וילדות, ומספר להם סיפור על עצמם ועל ההערכה העצמית שלהם? על המקום שלהם בחברה? חפיסת הקלפים בתמונה הציעה דרך אחרת, ניטרלית (לא עלינו!), לשחק ׳מלחמה׳. לא דרך דירוג מגדרי אלא לפי דירוג מתכות. כאשר זהב הוא הקלף החזק ביותר, לאחריו כסף ואז ברונזה. נשמע הגיוני כשחושבים על זה, לא?

ברור לי, אגב, שיהיו די הרבה שיצקצקו וירימו גבה על תערוכה העוסקת במגדר. הרי מאז ומתמיד זה נתפס כפריבילגיה של אלו שיכולים להרשות לעצמם ״להתעסק בקטנות״.

כשאני אומר שמגדר מכתיב את אורח החיים שלנו, אני ממש לא מתכוון רק לצבע של ברווזי הגומי של הילדים שלכם. מגדר מקבע ומשמר את התפיסה החברתית שגברים הם ״ברירת המחדל״. החל מנתונים בנושא כלכלה, תחבורה, רפואה ועוד רבים. הם נאספים מגברים, מתבססים על סגנון חיים גברי ומותאמים לגוף גברי טיפוסי. מתי ההשלכות של דבר כזה יכולות להיות מקרה של חיים ומוות? כשברירת המחדל היא לדוגמא לעצב חגורות בטיחות לפי מבחני ריסוק עם בובות במבנה אנטומי של גבר. דבר שהיה הנורמה עד לפני עשור וחצי בערך. את זה מציג פרויקט נוסף (ואולי מבין החשובים) בתערוכה, כשהוא מראה סטטיסטיקות על היחס בפציעות ומוות בתאונות דרכים. כשחגורת הבטיחות, כריות האוויר וכל אמצעי הבטיחות מותאמים למבנה גוף ויציבה של גבר ממוצע… התוצאה היא קטלנית עבור נשים.

 זו דוגמה מצוינת לחשיבות החלוקה שאוצרות התערוכה עשו לחמשת מעגלי ההשפעה. אין כאן בהכרח כעס על המצב, כמו שהוא מנכיח מצב קיים ואת ההשלכות הקונקרטיות בחיים שלנו שהמגדר מייצר. מיותר לציין שהשיח על מגדר לא נועד כדי ליצור שני מחנות וללבות את המתח ביניהם. השיח שהתערוכה מייצגת נועד כדי להראות לנו את ההשלכות היומיומיות שלו. וזא בסמלים, מילים, צורות וצבעים. לאחר שאלו עלו לתודעה, אפשר להציג את שלל הפתרונות היצירתיים והשוויוניים שעיצוב יכול לספק כפתרון.

חלק גדול מהמיצגים הזיזו אותי בין משחקיוּת לרצינות, כשהבולט מביניהם היה החלל שבו החלוקה המגדרית נלקחת כמובן מאליו – השירותים. 

שירותי הגברים קושטו בפרוות בצבעי הקשת, הקירות כוסו בטפט פרחוני מהמם והמרצפות התחלפו בהדפסים צבעוניים (שלי באופן אישי הזכירו פות, אבל אפשר להתווכח על זה). שירותי הנשים לעומת זאת קיבלו מהפך לסטריאוטיפ המצ׳ואיסטי – עם בובת ראש סוס מעל המראות ואלמנטים של עץ וזהב. זה היה גימיק חמוד ומבוצע היטב, אבל הביקורת האמיתית הגיעה דווקא בשירותי הנכים. שמלבד היותם מונגשים, הם גם ״אולצו״ להיות ניטרליים מגדרית. מעגלי הפופולריות והוירטואלי העלו בין היתר את הפער שמגדר יוצר בהפרשי מחירים בין מוצרים גבריים ונשיים. מה שלא פעם מתייחסים אליו כ״המס הוורוד״. המיצג גרר רפלקציה פנימית מתבקשת השואלת את הצופים בו לפי מה אנחנו קונים מוצר? האם בבחירת דאודורנט אני אחפש מראש את זה שצבוע בוורוד ומיועד לנשים? למרות שהוא זהה לשל הגברים ואף יקר יותר? ואולי יותר חשוב – מי מרוויח מההסללה המגדרית הזו למוצרים מסוימים? 

התערוכה נחתמה במיצגים בתחום הפרסום הדיגיטלי והמטא-וורס. שנדמה שמעתיק לתוכו את אותן התבניות המגדריות והקשיים כמו בעולם האמיתי (באופן אירוני).

אני מודה שחיפשתי ביתר שאת את היוצרים והיצירות הישראליים, ולשמחתי מצאתי די הרבה מהם. לאור אירועי ה-7 באוקטובר סגר את התערוכה לוח מודעות עירוני עם שלטים המתייחסים ספציפית לנושאי המגדר בהקשר של התקופה הזו. השלטים היו קורעי לב, והעבירו את המסר החשוב הזה בצורה אותנטית וכואבת.

הביקור בתערוכה " שוברת שוויון " הוכיח לי עד כמה מגדר לא עושה חסד עם אף אוכלוסייה ולא פוסח על אף קבוצת מיעוט. אפשר לחשוב עליו כמעין משחק וירטואלי. מטריקס שכולנו מוצאים את עצמנו בתוכו. אנחנו זזים בו לפי התגמול החברתי שהוא מאפשר לנו לזכות בו. ולפעמים שוכחים את ההשפעה שיכולה להיות לעיצוב על תפיסת המגדר. שמחתי לשמוע בהשקה של התערוכה שהיא הראשונה מסוגה בישראל. היא משלבת בתוכה את כל המרכיבים ההכרחיים ליצירת שינוי אמיתי. היא מזיזה, מלמדת, חווייתית ומרגשת. וככזו היא תערוכת חובה ואני מקווה שהיא תוביל לשינוי אמיתי בעיצוב החברה שלנו לפחות כמו שהיא משנה עיצובים אחרים.

Translate
דילוג לתוכן