בכל שנה אותו דיון. אותה ציפייה. בכל פעם אותה תחושת אכזבה שזורקים מבט לאחור ומגלים שלא השגנו את כל “המטרות”. לא עמדנו “ביעדים” ולא הצלחנו “להנות מהחיים”. כן הגענו לתקופה הזו בה כל אושיית רשת ממוצעת מציעה לנו את הדרך לשנות את החיים מקצה לקצה ב-2023. להיות “הכי טוב.ה שלך” וכמובן לחיות בצורה שתעשה אותך “מאושר.ת”. היום אני פה כדי לספר לכן.ם למה הגיע הזמן לשים זין על כל השטויות האלה ולהפסיק להלחיץ את המערכת. הרבה ציניות תהיה פה הוזהרתן.ם מראש.
איך הגענו לכאן? רשימות השנה החדשה הן מסורת של תקווה וצפייה לא ריאלית שיום אחד נהיה “טובים כמו …”
בשנים האחרונות, בעקבות מגפת הקורונה, כולם התחילו לעשות יוגה. מדיטציה. לאכול בריא. ללמוד. לקרוא. להתחבר לאני שלהן.ם ועוד קלישאות אחרות. כך נולד הטרנד האיום ברשתות החברתיות שמתודלק בריילים ובטיקטוקים שמראים “שגרה בריאה” או “צעדים פשוטים לקבלה עצמית”. אם עד היום היינו רק צריכות.ים לראות תמונות של החברים והחברות שלנו נהנות בעוד אנחנו על הספה בטרנינג מוכתם ומרגישות.ים חרא (כי למה לא בעצם). היום אנחנו צריכות.ים גם לחוות את שטיפת המוח “לשיפור העצמי” בפיד. כי הדרך לשפר את חיי נמצאת ממש ברייל הבא, אני רק צריכה להיות פתוחה, קשובה ולהשקיע.
כל הטקס הזה הופך ממשי ואכזרי אפילו יותר כאשר אנחנו מגיעים לתקופת סוף השנה האזרחית.
בה אזרחי העולם כולם עסוקים בלסדר רשימות של מטרות לשנה החדשה “שבאה עלינו לטובה”. כולם מצהירים הצהרות בפומבי (כדי שיתביישו אחר כך לא לעמוד בהם), רוכשים מגוון מוצרים ומנויים (שאף פעם לא ישתמשו בהם) ומנסים לשכנע את עצמם שנכון שנה שעברה זה לא עבד (הרי הייתה קורונה!) אבל השנה, השנה זו “השנה שלי!” כי אנחנו בני האדם אוהבים יותר מהכל תקווה ובינינו אנחנו גם קצת מזוכיסטים. הנה למה אני לא מתכוונת לקחת חלק במשחק הזה וממליצה גם לכן ולכם לא.
הצבת מטרות כי “כולם עושים את זה” רק ילחיצו ויאיצו בנו לעשות שטויות לא מציאותיות.
בואו הצבת מטרות היא פרקטיקה חשובה. אני מאמינה בה ומשתמשת בה לא פעם. אבל רשימות ה “מטרות לשנה החדשה” כבר הפכו למעיין טרנד מצועצע. משחק בין חברים. בו כולן.ם משתפות.ים ביניהן.ם “יעדים” וכך לרשימה שלנו נכנסות מטרות לא ריאליות. וגם אם אתן.ם עושות.ים רשימה לבד. כמה פעמים היא מושפעת ממה שאנחנו רואים ברשתות החברתיות? כמה פעמים היא מושפעת מהצלחות של חברים וחברות? ובאותה נשימה כמה פעמים המטרות נכתבות בידיעה שהן יעשו לך באמת טוב? בפועל אנחנו מציבות.ים יעדים בומבסטיים כאלו שלא פעם לוקחים שנים ואנחנו אוכלות.ים את הלב כשאנחנו לא מצליחות.ים להשיג אותם. ואולי אפילו עושים דברים קיצוניים כדי לנסות להגיע אליהם ונאבדים בדרך…
מי בכלל החליט שצריך להשיג מטרות בשנה?
מאז ומתמיד הייתי מוטרדת מזמן. אנחנו מורגלים לרוץ סביב השעון ולנסות להספיק לחיות, לעבוד, להתקדם ולהצליח. אם יש משהו שלמדתי הוא שהזמן הוא האויב הכי גדול שלנו. ולא כי אין מספיק ממנו, לא אלא כי אנחנו לוקחים אותו ברצינות מידי. אנחנו צריכות.ים להשיג משהו עד גיל X. לקנות דירה עד גיל Z. למצוא זוגיות עד גיל Y. כשבפועל המחשבה על הזמן מנוות אותנו, מלחיצה אותנו לעשות את הבחירות הלא נכונות. להסתכל ימינה ושמאלה ולהקשיב לדעות לא חשובות. וכך בגלל “הזמן” אנחנו מפספסות.ים את הדרך למטרה ולא פעם אפילו לא מגיעים אליה. אז אני לא מתכוונת להגביל שום מטרה בשנה, כי מה זה שנה בכלל?
אז “השנה” אני בוחרת לא לעשות רשימה, לא להגביל את עצמי בזמן ולא לתת לרשתות החברתיות להבהיל אותי אל קדחת “השיפור העצמי”. אני כן בוחרת להמליץ לי ולכן.ם להתחייב בפני עצמכן.ם שתעשו הכל בשביל להפוך את החיים שלכן.ם לכאלו שאתם אוהבות.ים בלי לחץ חיצוני, בלי רעשי רקע ובלי להסתכל על הדשא של השכן. כי בתכלס אף אחד לא יודע מה טוב לי יותר ממני, בטח שלא משפיענית בלונדינית שעושה “מדיטציה” בבוקר בטייץ ורוד מנצנץ ומביאה לי את הקריזה בטיקטוק…
