20% מכל רכישת מרצ׳נדייז יעברו לעמותת כנפיים של קרמבו! מלאי מוגבל

בחו״ל זה קורה אז למה לא גם כאן? גאווה בריאליטי

הייצוג הלהט”בי בטלוויזיה ובתקשורת כל הזמן מקבל יותר ויותר מקום (לאט לאט כמובן, בלי לחץ סטרייטים.ות יש לנו סבלנות), אנחנו נחשפים ללא הפסקה לדמויות להט”ביות בסדרות נוער (לדוגמת הסדרה אליטה בנטפליקס), לייצוג גאה בכנסת (חבר הכנסת עידן רול ממפלגת יש עתיד, בעלו של האחד והיחיד, מר. סקעת, הראל.) וקמפיינים ארציים של ארגונים גאים (IGY \ האחווה הסטודנטיאלית הגאה \ האגודה למען הלהט”ב. אני אעצור כאן). זה מהמם ומבורך אבל למה דווקא בתוכניות הריאליטי הייצוג הגאה כמעט ולא קיים? האם זה מגיע ממקום של עצלנות בקרב מפיקי התוכניות? האם זה מגיע מחשש מרייטינג נמוך? זה קשור להשפעה של הדת במדינה שלנו? איך זה מתקבל בחו”ל? כי וואלה שם כבר עלו על הגל.

 מי שצפה.תה או מכיר.ה טלוויזיה בריטית יודע.ת עד כמה היא חצויה. מצד אחד הקהל השמרני שרואה תוכניות ריאליטי כמו Bake Off שהיא תוכנית מאד לבנה (מה שנקרא, White Washing) שמנסה ליצור אינקלוסיביות מידי פעם עם מתמודדת ערביה או מתמודדת שחורה (ממש Woke).

ומצד שני החבר’ה הצעירים שאולי גדלו להורים שמרנים אבל אינם כאלו. אני מדברת איתכם על הדור הצעיר (18-35). הדור שפונה לתוכניות ריאליטי כמו Ex on the Beach שאמנם אין בו ייצוג גאה אבל יש בו כמויות של סקס ברמה בלתי נתפסת לאדם שלא ראה אף פרק מעולם. הסדרה הזו בחיים לא הייתה מתקבלת בישראל, היא כל כך מינית, מחפצנת, שוביניסטית. הנשים בה כל הזמן בבגד ים או שמלות מיני והגברים אובייסלי ללא חולצה והאלכוהול זורם חופשי. התוכנית הייתה יכולה להיות ניסוי חברתי מרתק, אבל מביאים לשם אנשים מאד מוקצנים מבחינת מראה חיצוני כך שהתוכנית מנותקת לחלוטין מהמציאות. רוב בני האדם לא נראים ככה. שרירים מנופחים ממילקשייקים של חלבון ושפתיים שאני מתה לדחוף להן מחט לראות אם יצא מהן משהו (ויצא חיים שלי תאמיני לי). ככה ניתן לראות את שתי הקצוות של “ספקטרום הריאליטי הבריטי”. 

ואז מגיעה תוכנית הריאליטי שהפכה בישראל את אנה ארונוב לשם דבר, רוקדים עם כוכבים. בבריטניה אוהבים לסבך דברים ובמקום לקרוא לזה בשם האמריקאי Dancing with the Stars קראו לזה, Strictly Come Dancing (לא יודעת, לא ברור לי גם מאיפה השם הגיע, אל תשאלו אותי). ב-2021 תוכנית הריאליטי משדרת את העונה ה-19 שלה (אוהבים לרקוד בבריטניה כנראה, שזה הגיוני קר וקודר ומדכא שם) ומביאה בפעם הראשונה זוג גברים לרקוד יחד. עכשיו לשם שקיפות מלאה הם כבר עשו את זה קודם, בערך. בעונה ה-18 היו זוג נשים שרקדו יחד. הרקדנית אמנם הטרוסקסואלית אך השותפה שלה, המתאגרפת ניקולה אדמס, היא ביסקסואלית מוצהרת (ומעלפת).

העובדה כי יוצרי התוכנית החליטו להביא לעונה זו זוג גברים הוכיחה כי הקהל עף על זוג הנשים שרקדו. הביקורות היללו ויוצרי התוכנית הבינו כי הם יכולים להרוויח מהקהילה הגאה (יאי הקפיטליזם אוהב אותנו). בעונה החדשה זוג הגברים שירקדו יחד בנוי (בצורה אירונית) משף שזכה בתחרות ה-Bake Off (שדוברה קודם, איך אני אוהבת מעגליות) ג’ון וויט אשר התארס לבן זוגו ב-2017. הרקדן עמו ירקוד עוד לא נחשף. הדבר כנראה ישמר בסוד עד עליית התוכנית. 
כמו שכתבתי קודם, בריטניה מאד מחולקת, אחרי הברקזיט וכל המהפכות הכלכליות והקרנולי בריטניה צריכה איחוד מחדש, שזה די אירוני כמדינה שנקראת United Kingdom.

כצפוי הביקורות על הזוגות החד מיניים בתוכנית היו מעורבות. באחת העונות הקודמות רקדו באחד האתגרים שני גברים והרשת קיבלה מעל ל-200 תגובות כועסות על הדבר הזה. השמרנים (הפתעה), דאגו כי הקהל בתוכנית הוא בעיקר קהל של משפחות אשר צופות בתוכנית יחד. אחת הבעיות המרכזיות שהעלו השמרנים היא השאלה, מי יוביל את הריקוד? (נשבעת, אי אפשר להמציא דברים כאלה) והתשובה לכך היא כמובן, מה זה משנה? זו חשיבה בינארית, נוראית, של שחור ולבן והעולם אינו כזה. הבעיה שהגיעה ישר אחר כך הוכיחה עד כמה חשוב הייצוג הגאה בטלוויזיה, השמרנים פחדו כי השותפות הזו של אותו המין עלולה לגרום ל”קשיים טכניים” ותהיה “יותר מידי מסובכת”, “יותר מידי מורכבת” ו”לא שווה את המאמץ”. כל המשפטים הללו, המילים הללו, הם חסרי תוכן לחלוטין. אין בהם שום בסיס ובסופו של דבר אלו תגובות מיושנות ולא רלוונטיות. אלו מילים שמגיעות ממקום של פחד, ממקום של חוסר היכרות וחוסר הבנה של הקהילה הגאה. כל זה מחזק את הצורך בייצוג. בנוסף כמובן, הם חששו מההשפעה של הדבר על הילדים הקטנים, (כמובן כי טלוויזיה זה המקום ללמוד ממנו על המציאות) אך הרייטינג והאהבה שהם קיבלו הוכיחה ליוצרי התוכנית כי שווה להם להשקיע בבחירה פרובוקטיבית שכזו.  

אל מול השמרנים הקהילה הגאה התפלגה גם היא.

מצד אחד, נתנה המון תמיכה וקבלה לזוגות הללו, ג’ון ווייט שאמור להופיע בעונה הקרובה כתב על כך באינסטגרם שלו וקיבל מבול של הודעות ותגובות תומכות ומעריצות. מצד שני, מפורסם אחר, די מוכר בבריטניה, והומו גאה התנגד לדבר. גרהאם נורטון שמוכר כמנחה תוכנית האירוח שעל שמו (אם ראיתם ראיונות של סלבס ביוטיוב באובססיה כמוני בטוח ראיתם את התוכנית שלו), יצא כנגד הזוגות בני אותו המין ונתן את התירוץ הכי דבילי ששמעתי. “לשופטים יהיה קשה לשפוט כי איך אפשר להשוות בין זוגות בני אותו מין לזוגות דו מיניים בתחרות”. הוא המשיך לטעון לתירוצים הנוגעים לפיזיות הגברית אל מול הנשית ויצא בור ועם הארץ (אפילו פלוטניק היה כועס על זה). אלו מילים לא קלות לשמיעה ועוד יותר כואבות כשזה מגיע מתוך אדם מהקהילה. איך אדם שהוא גאה מוצהר ועוד מנחה תוכנית אירוח בריטית מ-2007 יכול לדבר בצורה כה מיושנת? הרי התחרות עצמה והפרמטרים שהשופטים בודקים קשורים לסלבריטי שרוקד, ליכולות שלו בפני עצמו, למהירות ולאיכויות הריקוד שלו (לא למיניות שלו). אין קשר בין זה לבין השוואה בין הזוגות בתוך התחרות. התגובה של נורטון לדבר מגיעה מההשקפות השמרניות והמיושנות שלו שהופכות למיעוט בעולם (ברוך השם). עובדה שיוצרי התוכנית לא נבהלו מהביקורות ובחרו בכל זאת למצוא את הדרך הנכונה, המיטיבה עם התחרות לעשות זאת.

בינינו ייצוג גאה בטלוויזיה ובתקשורת הוא דבר טוב וחשוב. נעשו כמויות של מחקרים שהוכיחו את ההשפעה של הטלוויזיה על התרבות שלנו ועל היכולת שלה לשנות פרספקטיבות וצורות חשיבה של אוכלוסיות רחבות (יחד עם זאת, אין זה אומר כי טלוויזיה היא ייצוג אותנטי של המציאות כיום).

יש לטלוויזיה כוח ועלינו כקהילה להשתמש בכוח הזה לטובתנו ולקחת יד ביד את הסטרייטים.ות החמודים.ות שקצת מפחדים ומפחדות מאיתנו, ולהראות להם שאנחנו לא נושכים ואפילו יודעים לחגוג, ושווה להכיר אותנו, ולהכיר בנו. העובדה כי גם בתוך הקהילה הגאה ישנה מורכבות וביקורת כלפי תוכניות ריאליטי עם ייצוג גאה מוכיחה כי הקהילה הגאה מאד מודעת ומחוברת למציאות. ישנם יתרונות וחסרונות לייצוג גאה בטלוויזיה ועוד יותר לאדם האינדיבידואלי שנחשף כחלק מהקהילה הגאה. ישנה אלימות בעולם כלפי להט”בקים, הומופוביה ואיומים קונקרטיים שקורים יום יום. אבל אין הדבר אומר כי עלינו להסתתר ולהשתיק את הזהות המינית שלנו, להיפך, עלינו להיות גאים (דה) ובטוחים בעצמנו ובמרחב בו אנחנו חיים. עלינו לשנות את השקפות העולם המיושנות וההומופוביות (והגזעניות, והשוביניסטיות ויש עוד הרבה לצערי) ובאותה נשימה להיות מודעים.ות כל הזמן להשלכות של הדבר הזה. 

תוכנית ריאליטי נוספת שנקשרת לייצוג גאה היא חתונמי (איך? מי? מה?) שכולנו מכורים אליה ואוהבים לשנוא אותה. עליה אכתוב בכתבה הבאה

דילוג לתוכן