BringThemHomeNow#

מה באמת קורה לבגדים והפריטים שאנחנו מחזירים?

גילוי נאות – מעולם לא החזרתי בגד לחנות. אני אעדיף לחשוב שזה מתוך גאווה אבל אולי זו בעצם עצלנות, גם אם אני קונה או מזמינה בגד והוא לא פיקס, יקרו אחד מכמה דברים – או שיעבור שיפצור קל, או שיירקב בתחתית הארון, או שיועבר הלאה. אבל, אני מקרה די מיוחד, כי החזרות זה קונספט מאוד אהוב בעולם הצרכנות. 

כמה קל – לקבל את ההתראה מזארה בשישי אחה"צ, להזמין מהר לפני שייגמר, אולי אפילו במידות שונות, בלי להתלבט, בלי להתחרט, כי תמיד אפשר להחזיר בחזרה לחנות הקרובה. סה טו. אבל – להחזרות יש אימפקט די גדול על הסביבה. כלומר, היה סביר יותר לחשוב שבעצם אם אני מחזירה בגד הסיכוי שהוא ייזרק בסוף לפח הוא נמוך יותר, אבל לא זאת המציאות. בעצם, מהרגע שהבגד מופקד בחזרה בחנות, הוא עובר שרשרת די מזהמת, שהסוף שלה לא כזה מדהים. 

אז מה קורה לבגד שאנחנו מחזירים?

ראשית, הוא מועבר בחזרה לקמעונאי בהובלה שדורשת הרבה משאבים ומייצרת עוד פסולת. כשהוא נארז בחזרה, אריזות הנייר הן תוצר של כ-3 מיליארד עצים שנכרתים כל שנה. לעיתים הבגד מכובס ומנוקה בצורה לא מבוקרת ובזבזנית וכל התהליך גורם לפליטה של כ-11 מיליון טון פחמן דו חמצני לאטמוספירה בשנה אחת. אבל הסקופ המעניין הוא – שלרוב הבגד פשוט נזרק. או במקרה הדרמטי יותר – נשרף.

רוב החברות נמנעות מעיבוד ומכירה חוזרת של ההחזרים הללו פשוט כי זה עולה יותר מהשמדתם. ולעיתים זה אפילו לא מתוך שיקול כלכלי, אלא תדמיתי. כמו במקרה של ברברי -2017 לדוגמא. המותג הבריטי נחשף כשהוא שורף בגדים, תיקים ובשמים שהוחזרו. ו מוצרים שהוערכו ב-90 מיליון ליש"ט על גבי 5 שנים. התיאוריה שעלתה היא שהמותג העדיף לשמור על התדמית הבלעדית והיוקרתית שלהם על ידי בחירת שריפה על פני תרומה של אותם מוצרים לארגוני צדקה.

בבריטניה לבדה החזרות עולות לקמעונאים יותר מ-7 מיליארד פאונד בשנה. 

זאת על פי סקר שנעשה במאי 2022 של ספקית שילוח מקומית. וכך ככל שהתעשייה צומחת – גם הפסולת. אלא, שבזכות המודעות הסביבתית שמחלחלת גם לתעשיית האופנה בשנים האחרונות, יש כמה פתרונות יצירתיים. אחד מהם הוא סטארט אפ חדש של אתר הריטייל VERYSHOP. האתר מוכר פריטי מותגים כמו ALOHAS לנעליים או מעצבים כמו אנין בינג.

בחודש האחרון, נחשף קונספט חדש בו הוא מציע לקונים 5% הנחה על העגלה שלהם במידה והם מאשרים שאין אפשרות החזרה על ההזמנה. המותג אולי מפסיד כמה דולרים לפריט אבל העלות הכוללת של פריט שנמכר ולא מוחזר משתלמת יותר. בראיון ל-WWD סיפר מנכ"ל החברה שמאז שהציגו את המבצע הם ראו עלייה של 50% בתשואה על מכירות. זה חיזק להם את נאמנות הלקוחות, הפחית בעיות שירות לקוחות וכמובן עזר לתדמית.

אז נשאלת השאלה – הייתם קונים?

האינסטינקט הראשוני שלי הוא שזה נשמע מגניב, אבל קצת ריסקי. כלומר, למרות שאני בכלל לא מחזירה, אפילו אני לא בטוחה שהייתי רוצה להתחייב. יש משהו בנוחות הזו של לקנות ולדעת שאפשר להתמודד עם ההשלכות של זה אחר כך. זה גורם לאנשים לקנות בצורה יותר אימפולסיבית, מתוך מחשבה שאם מתחרטים, הכל הפיך. אבל, באופנה כמו בחיים – זה לא נכון. יש מחזור חיים שלם לרכישות שלנו, גם אלו שאיננו שומרים. 

מפחדים להתחייב? מה כן אפשר לעשות כדי למזער את ההשפעה הסביבתית של החזרת בגדים?

אז קודם כל, צמצום בקנייה יוביל לצמצום בהחזרה. אל תתעצלו, תמדדו את הסנטימטרים בכף הרגל שלכם או את היקף המותניים שלכם, וככה תחסכו המתת חסד לזוג נעליים או ג'ינס. במקום להחזיר, נסו לתרום, להעביר, למכור לחנויות יד שניה מקומיות. וכמובן שנסו לשנות את הרגלי הצריכה שלכם  ולקנות ממותגים מקיימים וידידותיים לסביבה בכל הזדמנות אפשרית.

Translate
דילוג לתוכן