"יש אנשים שנעים בעולם בצורה כזאת מעוררת השראה שרק הקיום שלהם יכול להיות אומנות בפני עצמה" מאמא קמילה שמגיעה אלינו היישר מאילת (כן כן!) היא מאיירת יוצאת דופן עם שפה ייחודית משלה. גיליתי אותה בין הדפדופים הרגילים שלי באינסטגרם ופתאום הופיע לי איור שלה. נכנסתי לפרופיל והייתי המומה. סטייל כזה מיוחד, חשוף ורגיש לא ראיתי. מאמא קמילה מציירת בצבעי מים וכל ציור שלה לא דומה לשני, היא דואגת להחליף ולהמציא את השפה שלה בכל פעם מחדש. אם תחפרו בפרופיל(כמוני) תראו את ההתפתחות שלה ואת העבודה הקשה שהיא עשתה כדי להגיע לרמה המקצועית שלה.
אז ספרי לנו על עצמך, מי את ובמה את עוסקת?
אני מאמא קמילה, ציירת, צלמת ,קצת גרפיקאית, קצת דוגמנית ,קצת מפסלת. עוסקת בכל מה שמצריך ממני ליצור משהו מכלום. דרך יצירה אני מכירה את עצמי ואת האנושות בדרך הכי אינטימית שאפשר.
כשאנשים מתרגשים מהציורים שלי ומפענחים אותם בצורות שלא התכוונתי בכלל ,אני יודעת שאני עושה משהו נכון ואני מרגישה אחדות. אני מרגישה שאני לא חווה את חוויות החיים היפים והקשים לבד ויש מי שרוצה לשמוע (או לראות ) את הסיפור שלי.
למדתי לבד כל מה שאני יודעת ,אף פעם לא הרגשתי צורך בלימודים אקדמאיים כדי לבטא את עצמי.כשהרגשתי מספיק מוכנה, התחלתי ללמד ילדים ונוער את כל מה שאני יודעת עם קצת מסרים סמויים של חשיבה חיובית ופיתוח עצמי ברמה הרוחנית. לדעתי, יצירה היא דרך קיצור לאהבה עצמית כנה .
ממתי את עוסקת בזה?
תמיד הייתי ילדה שמציירת והערכתי כל תחום של אומנות.ידעתי שאעסוק במשהו יצירתי אבל מרוב האהבה שלי לצילום ,עריכה ,כתיבה ואופנה אף פעם לא באמת הייתי בטוחה מה התשוקה העיקרית שלי.
ב2015 שברתי שלוש עצמות בכף הרגל והייתי צריכה לעשות ניתוח. ברגע שנודע לי שאצטרך לשבת שלושה חודשים בבית,שמחתי כי ידעתי שסוף סוף יהיה לי זמן להתפתח כציירת בלי הסחות דעת וכך היה, מאז לא עבר כמעט יום שלא ציירתי בו.
איזה אומנים השפיעו עלייך? או בכללי מה ומי השפיע עלייך?
אצלי כל תנועה קטנה בחיים או היכרות מינימלית תנסה להיכנס ליצירה הבאה שלי. אני משתדלת לקבל השראה מכמה שיותר אמנים שהם לא ציירים כי מאוד חשוב לי לצייר דברים שונים ממה שציירים אחרים עושים ובכללי לתת נקודת מבט שונה.
אני מקבלת המון השראה מעולם האופנה, מתנועות שונות בעולם המוזיקה, בעיקר תנועת הפאנק, בנוסף אני חנונית רצינית של סטנד אפ ושואפת להכניס כמה שיותר הומור לציורים שלי. צילום מן הסתם תמיד מעשיר לי את הרעיונות , בין הצלמים האהובים עלי זה דייוויד לה שאפל, אם הייתי צלמת הייתי רוצה לצלם תמונות בסגנון שלו , אבל זה נראה כמו עבודה מאוד גדולה עם המון אנשים לתמונה אחת לכן אני מעדיפה לצייר את הפריימים שלי לבד .
מה זה אומנות בשבילך?
לדעתי אומנות היא כל אדם, כל אדם הוא אומן ויצירה היא ההזדמנות לאמפתיה. יש טבחים, יש תופרים ,יש נגנים, יש אומני השקעות כלכליות , יש אנשים מצחיקים ויש אנשים שנעים בעולם בצורה כזאת מעוררת השראה שרק הקיום שלהם יכול להיות אומנות בפני עצמה.אומנות לדעתי היא התשוקה ליצור וכוונה לגעת באנשים אחרים במה שאתה יוצר.
איך הגעת לשם שבחרת לעצמך כאמנית?
עכשיו כשאני חושבת על זה ,פעם ראשונה השם ״מאמא״ התחיל אחרי שחבר טוב שלי ואני ראינו את הסדרה ״תעשה לי ילד״ והיינו ילדים ממש מושפעים אבל זה דבק בי כי אני אחות בכורה ל5 ותמיד הייתי ה״מאמא״ של החבורה, הייתי מביאה עוגיות ופינוקים לסשנים של סקייט, תופרת לחברים את המכנסיים.
ואז גדלתי קצת ונהייתי אמא וזה הכינוי הכי טוב שאישה יכולה לקבל, לפחות לדעתי. אני גם אוהבת שהחום האמהי הולך לפני השם שלי ,כי כל דבר שאני עושה בעולם הזה הוא בשביל לשפר את עצמי כאדם כדי להיות דוגמה טובה יותר לבת שלי.
למרות שהעולם הפך ויזואלי יותר עם השינויים שהביאו הרשתות החברתיות, יש הרגשה שערכם של אמנים פלסטיים יורד בעוד כוחם של האמנים הדיגטליים מרקיע שחקים. האם את מרגישה את זה כאמנית?
כל העניין הדיגיטלי חדש לכולנו וזה מרגש מן הסתם כי זה מעלה את החוויה הויזואלית לרמה שלא תיארנו לעצמנו . לי אישית זה קשה רק כי אני רואה כמה חשוב כל הזמן ליצור תוכן חדש כדי להישאר מעניין, ובמקרה של אמנים בתחום הדיגיטל זה הרבה יותר קל.
מוזר לי לראות אנשים שלא ציירו אף פעם ונהיו ציירים כמעט בין לילה, אבל אני לא יכולה באמת לכעוס על מישהו שרוצה לבטא את עצמו ולהיפך, הצלחה של אחרים מראה לי שתמיד יש עניין באומנות . אני נאמנה לאולד סקול ,אני אוהבת את הריח של הצבעים והדפים , אני אוהבת לסדר את הסטודיו, אני אוהבת לחזור הביתה עם ציוד חדש, אני גם אוהבת לקרוע ציור כמעט גמור ולהתחיל מחדש למען הפרפקציוניזם .
אני כן יודעת גרפיקה ולומדת כל הזמן כי בסופו של דבר שם העתיד ומחויב המציאות לדעת לפחות את הבסיס בשביל ליצור הדפסים ,חולצות, לוגואים וכו. עם זאת אני מקווה שיום אחד ציורים דו פיזיים יהיו בעלי ערך גבוה יותר מהיום.
מה את הכי אוהבת בעבודה הזו?
את חוסר הגבולות ואת הקושי.אני אוהבת את הרמות השונות של חוסר האונים שאתה עובר בשביל ליצור משהו ואחר כך לראות את הכל מתחבר כמו פאזל. התהליך הוא תמיד מין זון אאוט שבו היד שלי פשוט רצה וכל רעיון מוזר שיש לי מנסה להיכנס לציור.
כשאני מסיימת את הציור רק אז אני מבינה מה באתי להגיד בכלל. זה כאילו התת מודע שלי מחזיק במכחול. אני שואפת לעבוד עם כמה שיותר חומרים, לעשות ניסויים על בדים ענקיים ופשוט לראות מה עוד יצא ממני, זה כיף שאין לזה סוף. אני גם מאוד אוהבת ללמד, כיף לתת לציירים מתחילים את הכלים שהייתי צריכה להזיע דם בשביל ללמוד לבד, השיעורים עם התלמידים הם תמיד אישיים וכיפים ,אנחנו צוחקים מלא ומעלים המון רעיונות מוזרים. אני תמיד יוצאת ממש מסופקת מכל שיעור .
הבחירה להיות אמנית במדינת ישראל היא אחת מאתגרת שכן אין פה תעשיית אומנות פורה ורווחית כמו במקומות אחרים. למה עשית אותה בכל זאת?
אני לא רק אמנית בישראל, אני אמנית באילת. אז זה אתגר בפני עצמו, לאילת לא באים בשביל ללכת למוזיאונים ולשאוף אוויר של תרבות. אני נאלצת לחיות חצי בתל אביב כי שם לפחות יש תנועה של אומנות ובו זמנית אני מנסה לעשות כמה שיותר בשביל לפתח קצת את המודעות לתרבות באילת אבל יש עוד דרך ארוכה. בישראל להבדיל ממדינות כמו אירופה ,לקנות ציורים זה לגמרי מותרות בגלל שהחיים פה הם סובבים סביב המירוץ אחר הישרדות, והקושי הזה כבר מושרש חזק בהווי החיים.
בתפיסת חיים שלי אני לא משווה יותר מדי, לא מסתכלת על כמה שהיה פשוט פעם וכמה שקשה היום, זה משהו שלא מעסיק אותי יותר מדי. זכיתי גם לראות אמנים שמצליחים בעולם וחיים טוב מהאומנות שלהם (גם אלו שלא למדו אומנות ), אז אני מתפקסת על סיפורים כאלה.
אני מנסה לנצל את המיטב מהעידן שאני חיה בו כי הכל משתנה כל כך מהר ופתאום כל אחד יכול לקבל את הבמה שלו ולנצל אותה לטווח הארוך. בסופו של דבר את אף אחד לא מעניין איפה אתה נמצא כל עוד אתה יוצר תוכן מעניין.
האם מבחינתך כל דבר יכול להיות אומנות? מה כן? מה לא?
כן. כל דבר יכול להיות אומנות לדעתי. זכיתי לראות ציורים כל כך מכוערים וחסרי השקעה ששינו לי את איך שאני מסתכלת על העולם וגם זה משהו מבחינתי . לדעתי גם ׳אומנות׳ היא מילה כללית מדי כמו ׳אהבה׳ או ׳הצלחה׳.זה נפרש לכל כך הרבה תחומים ונתפס בצורה כל כך שונה אצל כל אחד שאני כבר לא באמת מבינה מה זה אומנות בכלל.
מה השאיפה הגדולה ביותר שלך?
השאיפה שלי היא לטייל בכמה שיותר מקומות בעולם ולבסוף לבנות בית עם גינה גדולה וסטודיו צמוד עם חלונות גבוהים יחד עם כל חומרי הגלם שארצה באמצע שום מקום. בסטודיו אוכל ליצור כל היום, להזמין אנשים ליצור איתי , לערוך סעודות ופשוט ליצור כמה שיותר חוויות יפות שאוכל להכניס לציורים שלי. אני לא רוצה יותר מדי מהחיים האלה.
בחרי מקבץ עבודות או סדרה של עבודות שאת מאוד אוהבת וספרי למה?
אמנם זאת סדרת ציורים די ישנה שלי (2017)אבל יש בה שילוב של צבעים בוהקים עם קונטרסט של שחור לבן של העפרונות, פרצופים מעניינים ותכונות אופי שאני מאחלת לעצמי ואוהבת באנשים. אני מרגישה שהסדרה הזאת מייצגת אותי בהתאם למרות הפשטות שלה.
את העבודות של מאמא קמילה ניתן לרכוש ישירות דרכה – דרך עמוד האינסטגרם. משם ניתן גם להתעדכן על אירועים בהם היא לוקחת חלק ולרכוש במסגרת האירוע. עקבו אחריה באינסטגרם וככה לא תוכלו לפספס שום דבר ! @mama_kamila
