דורין פרנקפורט הוא המותג הוותיק והמוכר היחידי שנשאר בשבוע האופנה, וכמתבקש היא מביאה למסלול את המסורת שלה ומלמדת את הצעירים דבר או שניים על האופנה של פעם. כבת גאה לעדה הייקית, היא תובעת להשיב את הרלוונטיות לאותה יקיות אבודה ועל הדרך מספרת סיפור על העבר של האופנה הישראלית שנראה היום אולי רחוק יותר מתמיד.
הקולקציה נקראת ״בן יהודה שטראסה״ בעקבות הכיונוי שבו זכה רחוב בן יהודה בתל אביב שהיה מזוהה עם אותם עולים. זו מורשת של עולים שהקימו את הארץ. ביום עובדי בנייה, זגגות ומלצרות ובערב – איטלקטואלים מגונדרים. זו הייתה הילדות בה חייה פרנקפורט, האופנה שהיא זוכרת. אופנה שהיום נראית כלא הייתה במדינת ישראל.
הרצון הזה של דורין פרנקפורט להשיב מעט מן העדינות הייקית בהחלט היה נראה על המסלול, אותו הלך רוח ״מיושן״ הוא למעשה אולטרה-מודרני ונחשק. מי לא רוצה היום לדמיין מעיין עולם אופנה אוטופי בו היינו יכולות באמת להסתובב בשמלות האלה בערב קיץ של תל אביב הישנה. ממנו נוצר אוסף קיץ ענוג ומעט מלנכולי השואב השראה מן העבר תוך שהוא פונה לעתיד אופטימי. הקולקציה אם תרצו, היא מסר מהדהד על התרבות שלנו ב-2019 וגם על שקורה בעולם האופנה הישראלי.
התצוגה אם תשאלו אותנו הייתה הרבה מעבר לאופנה, היא הייתה מסר. אותו רצון עז של פרנקפוקט לחזור לתהילת העבר הוא לא נושא חדש בתעשייה הישראלית. במיוחד כאשר אנו רואים יותר ויותר מעצבים וותיקים סוגרים את העסקים או מוכרים את המותגים שלהם. אבל הנה עוד מותג אופנה וותיק שלמרות הקשיים נזכר בימים טובים יותר, בו אופנה הייתה חלק בלתי נפרד מתרבות. מותג שמנסה להשאר אופטימי בים הקשיים של התעשייה. שרוצה עתיד טוב יותר לתעשיית האופנה הישראלית, ומפנטז על הגדולה של פעם. בעותה נראה היה שחלק מהפריטים אולי לא יצליחו לתפקד כמערכות לבוש
