התערוכה ״מקום לאופנה״ שחגגה 70 שנה של אופנה ישראלית הגיעה לסיומה. כדי לחגוג את המאורע הזמינה המחלקה לעיצוב אופנה ותכשיטים בבצלאל את המעצב חוסיין שאלאיין להתארח ולדבר בפני הסטודנטים והמוזמנים. באירוע שהיה בסימן ״אופנה, טכנולוגיה ומוזיאון״ ישב שאלאיין לשיחה אחד על אחד עם מנכ״ל המוזיאון פרופ' עידו ברונו.
שאלאיין שלמד עיצוב אופנה בסנטרל סנט מרטינס שבלונדון נחשב היום לאחד המעצבים המשפיעים והיצירתיים בעולם. מעצב שטשטש את הגבולות בין אופנה לאומנות ומשלב אופנה מסורתית, ארכיטקטורה וטכנולוגיה חדשנית לכדי יצירת אומנות לבישה ואף מוכר את יצירותיו גם למוזיאונים. בשיחה שהתקיימה בשבוע שעבר במוזיאון ישראל הסביר שאלאיין איך הוא שורד בעולם של תחרות אין סופית, איך הוא מגדיר זהות דרך אופנה וגם מה יהיה לדעתו תפקידם של המעצבים בעתיד.
השיחה בין השניים נפתחה בשאלה איך המעצב רואה גוף ויצירה, ״בגדים הם עבורי המניפסט של הגוף. בעיצוב אתה יכול ליצור את העולם שלך, איך שאתה היית רוצה לראות אותו ובו אתה יכול לשאול שאלות לחקור, לגלות וללמוד דברים חדשים. לכן אני חושב שמעצבים היום צריכים שתהיה להם דעה מוצקת ומבוססת על העולם כדי ליצור״.
״נעבור לשאלת זהות, האם אופנה יכולה לשנות את העולם במובן הזה? כי דרך הלבוש שלך אתה מציע / שולח מסר במובן מסוים?״ שאל אותו ברונו בשיחה. ״אני חושב שאופנה היא חלק מתרבות. יש מובנים חשובים באופנה כמו שיש בארכיטקטורה או בעולם האומנות אבל לצערי יש צד בעולם הזה שלא נראה רציני. הוא נראה כמשהו שכל הזמן משתנה, משהו לא אינטליגנטי ושברירי. אני חושב שאופנה בסופו של דבר היא הדרך לחגוג את הגוף ולהעביר מסר. לדוגמא, השינוי שדיור עשתה לצללית הגוף אחרי המלחמה, אך היא נתנה לגוף עוצמה וביטחון בזמן שהיה הדבר חסר. אופנה יכולה להגיד המון ולתת כוח וליצור גם במובן מסוים תקשורת.״
שאלאיין כמו שאמרנו לפני הוא לא רק מעצב אלא אומן. ״אני רואה את העבודה שלך ב-3 עולמות״ המשיך ברונו ושאל ״התצוגות, מה שאתה מוכר בחנויות ומה שאתה מתנסה בו בסטודיו שלך. העולם הרביעי הוא המוזיאון. במה שונה העולם הזה מ-3 העלומות האחרים שדיברתי עליהם?״.
״אני אחד מהמעצבים הראשונים שב-2004 העלה תצוגת יחיד שעוסקת בעיצוב אופנה. לפני זה היו עוד תצוגות אבל תמיד עם עוד מעצבים. כשאתה מרים תצוגה אתה זה שמחליט כמה זמן אדם יסתכל על משהו. התצוגה היא 12 דק, אתה יוצר כריאוגרפיה מסוימת ואחרי מספר דקות זה נגמר. בתצוגה במוזיאון זה שונה. אין זמן מסוים שאדם יכול להסתכל על יצירה, הוא יכול להיות מולה שעות, זה מאוד מבוקר כי זה סט שלא משתנה. בתצוגה דברים יכולים להתקלקל, שם יש דופק ואנרגיה אבל במוזיאון זה סינרגיה אחרת בינך לבין היצירה. דבר נוסף הוא שבמוזיאון מגיעים אנשים אחרים, זה קהל שונה לגמרי. קהל שלא היה מגיע לתצוגה שלי אבל כן נחשף לעבודה שלי וחשף גם אותי לדברים חדשים.״
כשנשאל על אופנה ישראלית ומה הוא חושב על מה שקורה בארץ ענה בכנות שהוא לא מודע למצב, ״לונדון היא בירת אופנה זה מקום של אופנה ואינדביאוליות, אין עניין של מגדר. אתה יכול להיות מה שאתה רוצה ואין שם ביקורת. אופנה היא הכל. במקומות בהם אופנה היא חדשה לעומת זאת, זה שונה. עולם האופנה מגיע מחברות גבוהות בהם היה מקום לאופנה גם בעבר. אבל אם בישראל אתה מנסה לחיות מיום ליום אי אפשר לתת עדיפות לאופנה. בגלל זה אנחנו רואים שאופנה מגיעה ממקומות שכבר יש לה מקום, שכבר ניתן לה מקום בעבר. לדעתי צריך לחנך לאופנה ולראות איך אפשר להשתפר. משם דברים יגדלו ותהפוך להיות גם פה תעשייה גדולה.״
״השאלה האחרונה קשורה לטכנולוגיה, מה האינפוט שלך על טכנולוגיה ביצירה שלך, ומה התפקיד של טכנולוגיה בעיצוב היום?״
״היום אפשר לעשות המון דברים בעזרת טכנולוגיה. אפשר ליצור דברים שעוד לא נעשו ובעולם האופנה נעשה המון בעבר! בעבורי מטדולוגיה חשובה יותר מטכנולוגיה לפעמים רעיונות פשוטים חשובים יותר מטכנולוגיה. אני תמיד שמח לחשוב על איך לוקחים טכנולוגיה ונותנים לה משמעות חדשה. מה שאנחנו רואים היום בעולם האופנה הוא ״מיחזור רעיונות״ או ״חזרה לעבר״ אבל בעולם האופנה והטכנולוגיה יש המון מקום לחידושים. טכנולוגיה חדשה, בדים חכמים, מדפסות תלת מימד ועוד. אבל ההשפעה הכי עמוקה היא התקשורת, היום דרך הרשתות החברתיות אפשר לעשות המון. הבעיה היא שמעצבים משתמשים באותם התוכנות ליצירה ועיצוב והתוצאה היא שהעיצובים שלהם נראים אותו דבר. יש לתת יותר מקום ליצירה, כמעצב אתה צריך ליצור, לצייר, לפסל, לשלב את זה עם טכנולוגיה וליצור משהו חדש.״
״אז מה אתה חושב שיהיה העתיד של עולם האופנה?״ שאל פרופ׳ ברונו לסיום, ״כמי שהתחיל כשאופנה לא הייתה דיגיטלית בכלל אני באמת יודע מה השינוי שהעולם הזה עבר. בעתיד אני חושב שתהיה דרך שתוכל להכין את הבגדים שלך בצורה יותר טובה, בהדפסה. התפקיד של המעצב יהיה לתת לך הוראות, חומרים או לתת שבלונה של עיצוב שתוכל להדפיס. התפקיד שלנו לדעתי ישתנה לגמרי ואנחנו נמצא את עצמנו במקום בו אנחנו יותר כמדריכים ולא כמעצבים. ״
