השנה האחרונה לא הייתה קלה לסטודנטים לעיצוב אופנה במחלקות השונות בארץ. הלימודים הטכניים האינטנסיביים עברו לזום ותהליך היצירה היה צריך לעבור דרך המחשב. אבל כישרון ויצירתיות אי אפשר לעצור, גם הקורונה לא הצליחה. הוכחה לכך היא תצוגת האופנה של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר ששודרה היום כחלק משבוע האופנה הישראלי שעבר השנה לערוץ 13.
שבוע האופנה השנה רקם עור וגידים בצורה חדשה ומסקרנת.
לא עוד תצוגות מול קהל אלא צילומן מראש ושידורן לקהל הרחב. ״ אני חושב שהשידור בטלוויזיה זה מהלך גאוני, להשתמש במדיות הכי רלוונטיות להיום, שזה המסכים. זה אפשר לנו לחשוב מחדש. לרענן את כל הרעיונות הקודמים ולהתאים את עצמנו למדיה הדיגיטלית שצריכה לחשוף 50 דגמים ב-7 דקות. מה שבעבר לקח מעל שעה בתצוגת אופנה פרונטלית.״ אמר לנו אילן בז׳ה בראיון לפני שידור התצוגה הנוכחית שנקראה ״?Dreams Are My Reality״. השם נשאר זהה לשם התצוגה שהיתה אמורה להתקיים בשנה שעברה אך בוטלה ברגע האחרון עקב משבר הקורונה. אז הייתה אמורה התצוגה ליצור ״מערכות לבוש שאינן כפופות לתכתיבים מסחריים״. אך הנושא קיבל משמעות נוספת בעקבות המגפה.
״אנו מחנכים את הסטודנטים להטיל ספק, לא לקבל דברים כמובן מאליו ולשאול שאלות – על זהות, על מגדר, על חברה ועל הסביבה. הסטונדטים יוצרים ופועלים במרחב הפיזי והדיגיטלי: לא משנה היכן הם נמצאים, הם מחוברים למה שקורה בעולם – גם כשהמציאות טופחת על החלומות שלהם ומאלצת אותם להישאר בבית״.
״מאיה ארזי, מרצה בכירה בשנקר ואחראית על הקונספט וההפקה ואנוכי, שברנו את כל הכלים, החלטנו שאנחנו יוצאים מהחשיבה של runway מסורתי ויוצרים מיצג אופנה שמשלב מוזיקה, ריקוד, צילום, תנועה ואופנה.״ וכן כך היה.
המיצג, שצולם במוזיאון ארץ ישראל תל אביב – מוז“א, הצליח לבטא את רוח היצירה שממשיכה לפעום בסטודנטים. בשידור נחשפו עבודותיהם של הסטודנטים בשנים ב׳, ג׳ ו־ד׳ מתוך מגוון הקורסים הנלמדים בשנקר. אלו התחלקו ל-3 נושאים: Street Wear, Black and White ו-DANCE. בין העיצובים יכלנו לראות את הדגמים הזוכים מקורס הג׳ינס האחרון שהיה בשיתוף חברת דיזל וכן גם דגמים מקורסי חולצה לבנה, גברים ועוד. בז׳ה שיתף אותנו בתחושותיו לפני השידור. ״אני חושב שהתצוגה בהחלט תכה גלים ואף יותר משנים קודמות. 7 הדקות האלה מתאימות לצפייה בכל מסך וזה בהחלט מתאים את עצמו לחשיפה רחבה ולתקופה. המיצג משאיר אותך דבוק למסך. אלו 7 דקות מדויקות. כי זה יוצא מגדר הרגיל.
מאז ומתמיד הייתה התצוגה של שנקר קרובה לליבי. זו היא לא עוד תצוגה שבאה לקדם מעצב בודד או ״מותג״ בעל שם. אלא תצו שמשקפת את היכולות האדירות שטמונים בסטודנטים שממש עוד מעט יציפו את התעשייה הישראלית. כל דגם שעולה על המסלול הוא עולם ומלואו. ומכיל שעות של עבודה, מחשבה וכישרון. מאחורי כל תפר עומד סטודנט עם סיפור אישי. סטודנט שמתחיל את דרכו בעולם האופנה ויחקור ב-4 השנים במחלקה את העולם ואת עצמו דרך גזרות, בדים וטכניקות. כל אחד מהם יהפוך מחשבה או חלום לחזון עיצובי שיכול (ולא אכפת לי שתצחקו על הרומנטיזציה שלי) לשנות את העולם. אולי לנו הצופים, אלו נראות מספר דקות של עיצובים ססגוניים ומחול מוקפד. אבל המיצג של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, במיוחד השנה, הוא סימן לעתיד. נקודת אור אם תרצו. יש למעצבים הצעירים שלנו עוד המון מה להציע והם עוד אפילו לא התחילו…
