הכירו את בן שיר, סטונדנט במחלקה לצילום בבצלאל שסיים לא מזמן את שנה א'. בעבודותיו מתעסק בן בסוגיות אקטואליות בחברה הישראלית ונראה שיהדות זו לא מילה גסה בשבילו. אחרי שרואים את סדרת הצילומים שיצר, בה תיעד נוער הגבעות – לא ניתן להישאר אדישים.
אז בן, ספר לנו ולקוראים שלנו מי אתה ומה אתה עושה?
"לתאר את עצמי בכותרות מרגיש לי קצת כמו לעשות עוול לתהליכים גדולים ומורכבים שעברתי ועדיין עובר בחיים. מה שכן, לגבי הסדרה, אני יכול לספר שהיא מתוך פרויקט סוף שנה א׳ במחלקה לצילום בבצלאל- ולא יכולתי לעשות את זה בלי המרצים המדהימים שיש שם."
"בצילום כולנו מתעסקים מהרגע שההורים קנו לנו סמארטפונים ואני לא חף מזה גם כן… שימוש בצילום ככלי להעברת תכנים רעיוניים שהם מעבר ל- מה אכלתי, מה לבשתי, איפה חגגתי וכו׳ אני מתנסה קצת לפני שנת הלימודים האחרונה. מה שכן, מעולם לא פחדתי לנבור בנושאים חברתיים ולברר עם עצמי עמדות בנושא – הסכסוך, הפערים החברתיים, גזענות ואדישות בחברה. זה בא לידי ביטוי כבר במחזה שבחרתי במגמת תיאטרון בתיכון (שעוסק בסכסוך) ועד לבחירה לצאת לשנת שירות ולחנך נוער, הרצון התמידי להכיר את השונה ממני וכו׳. היצירה באמצעות מדיום הצילום היא סהכ עוד כלי שיכול להשפיע על האופן בו אנו חושבים עד לכדי ערעור על ערכים ישנים לטובת חדשים. הייתי רוצה בעתיד להתנסות גם בכלים נוספים."
איך היית מגדיר את סגנון הצילום שלך?
"אפשר לומר שיש לי נטייה לרצות לייצר סוג של פנטזיה/מציאות מדומיינת סביב סוגיות דוקומנטריות אקטואליות תוך כדי שאני חוקר בעצמי כיצד לשלב בין אסתטיקה לבין תכנים שבעיניי לרוב האנשים נוח להתעלם מהם."
התפעלנו מאוד מסדרת הצילומים שלך בה תיעדת נוער גבעות . מאיפה הגיע הרעיון? האם זה נושא שנוגע בך אישית?
"סדרת הצילומים הזוה היא מבחינתי סיכום של תהליך שנתי בו רציתי לחקור את הפנים השונים מהזרם ה-״משיחי״ בציונות הדתית מעבר לכותרות אותן אנו מכירים כבר מהתקשורת. המוטיבציה העיקרית שהניעה אותי לעסוק ב״נוער גבעות״ היא המתח שיש לי בין הערצה לאלו שחותרים ל״אמת״ בחייהם לבין הפחד מפני המציאות שעלולה להיווצר כאן אם אלו יצליחו לערער אצלנו את ערכי הליברליזם. הנושא נוגע בי אישית כשם שהוא אמור לנגוע אישית בעיניי בכל מי שחי ומושפע מהחברה הישראלית."
איך זה הייתה החוויה לתעד ולצלם את אותם נערים?
"הצילום עצמו כאמור היה אחרי תהליך שנתי, בו הנוער וחבריהם כבר הכירו אותי או שמעו עליי. המפגש היה בגובה העיניים, בלי חשדנות ובלי התנשאות. משהו בהם נכנס לי ללב ולהיפך – דבר שאיפשר שיחות כנות, ויכוחים ואף הסכמות בנושאים מסוימים. בפרויקט הזה ממש נעזרתי בנוער – בבחירות מיקום, החזקת ציוד, רעיונות ועוד."
למה בחרת לצלם דווקא נוער גבעות?
"בעיניי נוער גבעות מייצגים איזושהי תודעה וכיוון שחלקים גדולים מהחברה הולכים לקראתם. הם מעוררים סקרנות רבה כיוון שבמובנים מסוימים באופן סמוי הם שואבים השראה מסיפור החלוצים של קום המדינה – כשם שתנועות שמאל מסוימות שואבות מהם השראה. עם זאת, למרות האבות הקדומים של שניהם, אלו סותרים את אלו. הם מאתגרים בעיניי את השיח בכל הנוגע לציונות וסממניה היהודיים של המדינה – ורק כאשר נדע ונרצה לענות עליהם, נוכל כחילונים להכריע לאן אנחנו רוצים להתקדם כחברה/מדינה."
מה השאיפה הגדולה ביותר שלך?
"השאיפה הגדולה שלי? להכיר כמה שיותר אנשים שהם שונים ממני ולהנגיש אותם לכלל הציבורים. ככל שמכירים את השונה, כך מימד הפחד קטן והשיח מתחיל להיווצר."
מאיפה אתה שואב השראה בתהליך היצירה שלך? איזה אומנים השפיעו עלייך? או בכללי מה ומי השפיע עליך? תרבות, דת, אמנים, צלמים וכל מה שעולה לראשך.
"יש לא מעט מקורות שמשפיעים עליי : בראש ובראשונה אמא שלי שלמרות חוסר העניין שלה בפוליטיקה תמיד השמיעה קול ברור נגד גזענות וקיצוניות (זה נהיה קול בראשי שתמיד מחזיר אותי לאיזון אחרי שאני מגזים במשהו), תנועת הנוער בה עשיתי שנת שירות (השומר הצעיר), מחזות של חנוך לוין, טקסטים של ישעיהו לייבוביץ, סדרות דוקו, משיכה לטקסטים, שירים וניגונים יהודיים, פוליטיקאיים כמו בגין, משה פייגלין, יצחק רבין, שולמית אלוני, אברהם בורג, יועז הנדל ועוד ועוד ועוד."
בחר 3 צלמים שאתה אוהב המהווים מקור השראה לצילומים שלך.
"ג׳וסף קודלקה (שחי וצילם צוענים במשך שנים), לואיס היין (שצילם עבדות ילדים בארצות הברית בתחילת המאה-20 על מנת להביא לשינוי חקיקתי), ורדי כהנא (צלמת ישראלית שצילמה פרויקט מדהים של עץ המשפחה שלה).
אין ספק שאלו תכנים שמוזר לראות אותם או שלא תמיד "כייף" להיתקל בהם ככה באמצע דפדוף שגרתי בתמונות אינסטגרם צבעוניות ומחויכות. אלו תמונות הדורשות עימות כלשהוא ואיזו שהיא התמודדות עם המציאות הישראלית. ועם זאת, אני מרגישה שנוצר פה שיח, וכמו שבן אמר – "מימד הפחד הקטן" ופתאום הזרים לי כבר לא כל כך זרים. החברה הישראלית משוסעת ומפולגת, הגיע הזמן לדבר בגובה העיניים ולהכיר בשוני האחר."
