הסיפורים מאחורי קולקציות הגמר של המחלקה לעיצוב אופנה ב שנקר ׳22

ממש עוד רגע וקולקציות הגמר של הסטודנטים במחלקות השונות לעיצוב אופנה בארץ יזכו לראות אור. זו השנה המלאה הראשונה שחוו הסטודנטים מאז המגפה והקולקציות של הבוגרים כבר מוכנות לרגע החשיפה שלהן. אז שנייה לפני תחילת יולי (חודש הסיום) פגשנו אותם. התרשמנו מהתהליך ומהדגמים הסופיים. שמענו איך הייתה חווית היצירה והבאנו לכם הצצה ראשונה לסקיצות של הקולקציות. היום נציג לכן 3 קולקציות שיוצגו ממש הערב בתצוגה של בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה שנקר. 

קולקציית “נדידת נתונים“ של בוגרת המחלקה עמית פפה
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה? 

“החלום שלי היה לעשות קורס באיטליה של עיצוב תיקים ונעליים, נסעתי לעשות אותו ושם החלטתי לחזור לארץ ולעשות פה תואר בעיצוב אופנה. שקלתי להישאר אבל אני סופר קשורה למשפחה ואפשר להגיד שהפרויקט שלי נוצר מהגיחות והמגורים שלי בחו”ל. התחלתי את הפרויקט בשאלה מה הוא בגד והמסקנה שהוא בעצם יכול להיות כל דבר, מתוך זה פישטתי את ההסתכלות שלי על “בגד”. לקחתי את ההשראה שלי מעולם הקופסאות והלבשתי את זה כ”בגד” על בן אדם. לקחתי את אותה תחושה ארעית / “כאילו” מקרית בה מקפלים קופסא בתוכה יש חפצים שרוצים להעביר ממקום למקום.

זה קישר אותי לאותה תחושה של נדידה, שהרגשתי אז. תחושה של נדידה מודרנית / אורבנית. ה”נווד החדש” הזה שמסמל את העידן הנוכחי. כמו שקופסא עוטפת חפצים, הפעם היא עוטפת אדם. זה מתבטא בעיקר בחומרים בהם השתמשתי. היו המון ניסיונות להשתמש בבדים קשיחים או בדים שרציתי להשתמש בהם והקשחתי. יצרתי מחברים שהם השטנץ’. התחלתי לשחק איתם כדי לבדוק איך גם אפשר ללבוש את הבגד וגם לפרק ולהזיז ממקום למקום. זה בעצם משחק של פירוק והרכבה.”   

מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?

“מגיל קטן מאוד התחברתי לאסתטיקה של עטיפות ואריזות. אז פריט קטן שמרגש אותי בקולקציה הוא הסגירה שמופיעה בחלק מהדגמים שהיא כמו העיגול של המעטפה והסגירה שלו. אם אני צריכה לבחור מערכת לבוש אז יש לי מכנסיים חומים שמגיעים עם שכמייה שהיא כמו טרנץ’ שנחתך באמצע. יש לו שני מחברים מכל צד – אפשר לפתוח אותו והוא נפרס כמו קופסא ליחידה אחת. מתחתיו יש גופייה שעשויה רק מניילון נצמד שדיגמתי, הקשחתי והצלחתי אפילו לתפור לה רוכסן. יש בה הכל מהכל גם מבחינה רעיונית וגם מבחינת חומר ומחברים.” 

מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה? 

“אני חושבת שהחלק הקשה ביותר היה ליצור את הבדים. היו המון קשיים במהלך הדרך אבל העניין היה שרציתי מאוד לשלב מחברים. בעצם מתחילת הפרויקט יצרתי מין מערכת חוקים לעצמי “זה חייב לקרות, המחברים חייבים לקרות, הקשיחות חייבת לקרות, זה חייב להיות לביש”. ככה לדוגמא הקשיחות בסופו של דבר באה במקומות מסוימים ובחלק לא. יש לי מכנסיים שהקשחתי בהם רק את המחברים בצד וככה הם לא מפריעים לנפילה של הבד. השתמשתי גם בחיתוך לייזר שמאוד עזר לי והתחבר לי לנווד המודרני הטכנולוגי ובמקום תפירה חלק מהדגמים הם ממש – RAW.  אז כל העניין סביב למצוא איך להקשיח, איפה להקשיח, איפה עצור ולעמוד בחוקיות שלי זה היה בעצם האתגר.” 

איך הייתה חווית הלמידה שלך במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר? 

“הייתה לי חוויה מטורפת, אני מרגישה שכל שנה היא כמו 10 שנים. עברתי פה אבולוציה ב-4 שנים עם כל כך הרבה עליות וירידות כל כך הרבה קושי אבל אני הכי שמחה בעולם שנשארתי. כי המקום הזה היה לי מעיין מכונת זמן, גם כבן אדם וגם כיוצרת. השנה האחרונה סיכמה לי הכל, חידדה לי הכל, והייתה סופר חכמה. אני מרגישה שהיא סגרה לי את כל הפינות ואני במבט לאחור מבינה את הכל. באמת אני יוצאת בן אדם ממש אחר. תמיד ידעתי שאסתטיקה מרגשת אותי. אבל המחלקה נתנה לי את המקום הזה להרגיש שזה בסדר שזה מה שמרגש אותי. אני חייבת להודות לעידית ברק שהייתה המנחה העיצובית שלי אני חייבת לה המון וגם ג’קלין סופר שהיו שם בשבילי בשנה הזו.” 

קולקציית “אלקסיתימיה“ של בוגר המחלקה גל בנימין
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה? 

“השם של הקולקציה הוא אלקסיתימיה ובתרגום ישיר מיוונית זה אומר חוסר מילים לרגשות. זה תופעה שנתקלתי בה בתחילת השנה ומאוד סקרנה אותי. לפי ארגון הפסיכולוגיה העולמי מדובר בתכונת אופי שקיימת גם אצל נשים וגם אצל גברים. אבל טלטל אותי לגלות שרק  3% עד 5% מהנשים סובלות מהתופעה. בעוד  אצל גברים זה בין 30% ל60% אחוז תלוי באוכלוסיה. הופתעתי גם לגלות שהגורם לתופעה לא ידוע אצל נשים אבל כן ברור ומוגדר אצל גברים. והתופעה מופיעה אצל ילדים שגדלים בחברה עם תפיסת גבריות מערבית מסורתית. בעצם מה שקורה, וזה תמצית הקולקציה שלי, אלקסיתימיה זה העול שדור ה-Z חיי איתו מאחר והוא גדל והתחנך על ידי גברים ונשים ששיכיים לדורות בהן תפיסת הגבריות המסורתית, לא גמישה ומאוד ברורה.” 

מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?

“מערכת הלבוש שאני הכי אוהב מורכבת ממכנסיים שעשוים 4 נחשי פיתון וז’קט שעשוי כולו מכל שאריות העור שהצטברו לי במהלך הפרויקט. דווקא בפרויקט הזה שהוא הכי מחוספס ובאותו זמן גם מאוד פיין הצלחתי באמת להביא את עצמי בצורה הכי מדויקת. ולתאר את הנושא בצורה הטובה ביותר מעבר לעבודה עם החומר”.

מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה? 

“אני חושב שהרבה סטודנטים בכל תחומי העיצוב יסכימו שהחלק הכי קשה זה העובדה שאנחנו יוצרים פרויקט שבמקום כלשהו הוא “המילה האחרונה שלנו”. אנחנו מציגים אותו כדבר שיגדיר אותנו בתור מעצבים. וזה אומר לשים את עצמך על השולחן לעיני כולם. החלק הכי קשה מבחינתי היה המאבק הפנימי שלי. “האם אני מביא את עצמי לידי ביטוי בצורה הכי גבוהה הכי נכונה? הצלחתי להעביר אותי ואת העקרונות שלי כראוי? האם הבאתי את האלקסיתימיה לכדי משהו גשמי?” 

איך הייתה חווית הלמידה שלך במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר? 

“אין ספק שזו הייתה אחת החוויות הכי עוצמתיות שעברתי לטוב או לרע. זו חוויה מעצימה בטירוף. עוד לפני שהתחלנו את הלימודים לאה פרץ עשתה ערב למתעניינים. שם היא אמרה שבתום 4 שנים תצאו “יפים יותר, מעניינים יותר ופשוט יותר טובים”. היום אני מסכים איתה, התוצאה כל כך טובה כי החוויה כל כך מעצימה. בעבודה עם המנחים שלי הרגשתי שהיה לי עוד אמא ואבא. המנחה העיצובי שלי יוסי קצב והמנחה הטכנית שלי ז’קלין סופר היו זמינים אליי 24/7 ליוו אותי בכל דרך וכל נקודה. מעבר לפן הטכני והעיצובי הם מבינים את החשיבות והתהליך המנטלי שאנחנו עוברים ותומכים לאורך כל הדרך. זה משהו יוצא דופן שעוד לא נתקלתי בו עדיין. זה היה פשוט מדהים.” 

קולקציית “סבא פלאות“ של בוגרת המחלקה יול מעודד
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה? 

“אני רציתי לעשות מחווה לסבא שלי שהיה מכונה סבא פלאות. היינו קוראים לו ככה כי באמת הוא היה מסוג האנשים שגם ידם בכל. וגם מה שהיה הכי חזק אצלו, וקשור אליי גם כיוצרת, הוא האמונה שלו שאם את יכולה לדמיין משהו את גם יכולה לברוא אותו בשתי ידיים. כל העולמות של מלאכות יד, בעלי מלאכה עם מסורת ותרבות מאחוריהן זה אחד הדברים שהכי מרגשים אותי ומניעים אותי. זה נגע בכל פרויקט שעשיתי פה במחלקה בדרך כזו או אחרת. הבנתי שאני לא רוצה לעשות משהו מאוד אישי שרק אני יבין, אז בחרתי בנגרות. ובמערכת היחסים בין האמן לחומר לתוצר הסופי. בחרתי רפרנסים שהם מעולם המחברים של נגרות מסורתית או סוס הנדנדנה שזה פריט שסבא שלי היה עושה הרבה.

בכלל אני מאוד אוהבת את העבודה של בעל מלאכה. החל מהסרטוט הוודאי והתכנון ועד לדברים האמורפיים והטעויות שקורות ביצירה באופן אינטואיטיבי. אני מאוד אוהבת לייצר לעצמי את הטקסטילים, זה מאוד מרגש אותי ולא יכולתי בלי זה. אז בחרתי בכל טקסטיל לגעת במפגש הזה בין החומר הגולמי לחומר המעובד. כל הטקסטילים מדברים את השפה הזו, צמרים גולמיים, בדים שצרבתי כדי לחשוף את הסיבים שלהם ועליהם להוסיף טקסטורה. וכן הלאה.” 

מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?

“שאלה טובה, יש לי שמלת צמר גדולה שהיא מאוד נוכחת. הרבה מאמץ השקעתי בה אבל מצד שני יש לי גם חליפת משבצות שאני מאוד אוהבת. היא כולה עשויה באופן ידני אבל היא לא נראית ככה בכלל ואני אוהבת את זה. היא מאוד “עשויה” אבל אני יודעת שהיד שלי נגעה בכל מקום ומקום.” 

מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה? 

” למדתי מסבא שלי להיות בדמיון ולהוציא החוצה משהו פנימי. יש לי מין אמונה שאם אני חושבת על משהו הוא יקרה. כמו שזה הברכה שלי זה גם הקללה שלי כי אז אני צריכה באמת להביא את זה לידי ביטוי. השמלה הענקית שעשיתי מצמר וסריגים לדוגמא, דמיינתי אותה גדולה ומפוארת ופתאום הבנתי שיש לה משקל. הייתי צריכה לדייק את הגזרה כדי שתחזיק את המשקל. ועוד דבר הוא שבסוף היה חשוב לי שהכל יראה טוב ועשוי. שיהיה קראפט אבל גם יראה אסתטי ויהיה בגד עם גזרה יפה.”

איך הייתה חווית הלמידה שלך במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר? 

“היו שנים מאוד אינטנסיביות שהן כמו חיים שלמים. יש משהו במחלקה לעיצוב אופנה שהיא הופכת להיות החיים שלך ושל הסובבים אותך וחוויתי בה הרבה. התהליכים שעברתי עם עצמי היו מאוד משמעותיים, המחשבה הזו של איזה מעצבת ויוצרת אני רוצה להיות. ולהצליח להביא לידי ביטוי איפה אני בתוך התחום, העולם האופנה או עולם מלאכות היד.  אני שמחה מאוד על העבודה עם אורית פרייליך שהיא המנחה שלי בפרויקט כי היא הצליחה לעזור לי להיות במקום הזה. לאפשר לי את החופש לדברים שאני רוצה ומושכים אותי ומצד שני גם להעיר את עיני איך זה יהיה בסוף. אני יוצאת עם חוויה חיובית ומוכנה כבר להמשיך הלאה לעולם.”

My Cart Close (×)

Your cart is empty
Browse Shop
דילוג לתוכן