מרגישה לחץ לרדת במשקל בגלל אופנה? מסתבר שזו הפכה תחושה רווחת. בסקר של כמעט 700 צרכניות שערכה Vogue Business בקיץ, כמעט מחצית מהמשתתפות דיווחו שהן חשות לחץ לרדת במשקל. ועכשיו, כשנתוני חודש האופנה האחרון פורסמו, ברור מאיפה הלחץ הזה מגיע.
חודש האופנה האחרון הוכיח כי תעשיית האופנה חזרה לסורה. ולצד החזרת גזרות פצפונות היא מחזירה גם את הלחץ לרדת במשקל
על פי דוח האינקלוסביות המקיף של ווג ביזנס, מתוך 7,817 לוקים שהוצגו ב-182 תצוגות שעלו בחודש האופנה 97.6 אחוז היו ״straight-size״ בלבד. כלומר מידות רגילות או ממוצעות לתעשייה שנעות ממידה 0 ועד 4. ייצוג מגוון סוגי גוף ירד לרמה הנמוכה ביותר שנרשמה מאז שווג ביזנס התחילה לנטר את הנושא. כ-0.3% בלבד. בשבוע האופנה פריז, שנחשב לזה שמוביל את התעשייה כולה, רק 9 מותגים בלבד מתוך 65 ייצגו מגוון סוגי גוף. אפשר להגיד שמה שנראה על מסלולי התצוגות העונה הוא לא אסתטיקה חולפת. אלא חזרה מוחלטת למודל יופי עתיק שמעודד לא פעם רזון קיצוני ומייצר אצל הצופות לחץ ממשי.
אבל ״הלחץ״ הזה לא נשאר על המסלול. הוא משפיע על הלקוחות באופן אקטיבי ובא לידי ביטוי באופן ברור בקולקציות שנוחתות בחנויות
״כשהבגד לא קיים במידה שלך, הלחץ לא מגיע מהמסלול״ אמרה משיבה אחת לסקר של ווג. כאשר נשאלו מה מוביל לתחושת הלחץ לרדת במשקל, 63 אחוז מהמשיבות ציינו קשיים במציאת בגדים בחנויות. לעומתן 36 אחוז הצביעו על המסלולים עצמם. כלומר, הלחץ לא מגיע רק ממה שאנחנו רואות אלא גם ממה שלא ניתן לקנות.
27 אחוז מהצרכניות המגדירות את עצמן צרכניות plus-size ציינו בסקר שהן "לעולם לא" או "בדרך כלל לא" מוצאות את המידה שלהן במותגי יוקרה. זאת למרות שבעונות קודמות היו בתי אופנה שהעלו על המסלולים מערכות לבוש במידות גדולות. אבל בפועל… לא מכרו אותם בחנויות. המעצב האמריקאי, כריסטיאן סריאנו, העביר ביקורת על הנושא וטען כי "אי אפשר לחגוג גוף על המסלול ואז לא לייצר בשבילו בגדים. זה לא הגיוני." סריאנו דורג במקום השלישי ברשימת המעצבים שייצגו מגוון מידות בשבוע האופנה ניו יורק.
הנתון האחרון, מוכיח כי תעשיית האופנה עשתה שימוש ציני באינסקלוסביות למטרות השיווק שלה. שכן ייצוג על המסלול הוא לא ייצוג מסחרי. וזו לא הכלה אלא ניצול. ולנשים שחיות את הפער הזה מדי יום, ההבדל ברור לחלוטין.
