שנתיים בלבד עברו מאז ההפיכה השלטונית בבנגלדש. אבל תנאי ההעסקה של עובדי תעשיית הטקסטיל נשארו בדיוק אותו הדבר. השבוע הדבר הוביל את אותם עובדים לצאת לרחובות, להשבית מאות מפעלים ולחסום כבישים. כעת האימותים הופכים אלימים והתעשייה הבינלאומית כבר מתכוננת לפגיעה ישירה.
מה שהחל ביום שבת שעברה כמחאת שכר מקומית. הסלים ביום חמישי האחרון לכדי עימותים אלימים ושיתוק כמעט מוחלט של מוקדי הייצור המרכזיים בבנגלדש.
תנאי ההעסקה של עובדי תעשיית הטקסטיל במדינה הם חלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי. כבר מתקופת הקורונה העובדים פועלים באופן תקיף נגד הרשויות ודורשים לחוקק חוקים שיחייבו את המעסיקים לספק להם שכר מחייה בסיסי. לאורך השנים היו לא מעט אימותים בין הצדדים חלק אף הסתיימו ברצח. אבל למרות שבכל פעם מחדש מעדכנים את שכר המינימום הוא לא תואם את המצב הכלכלי. ועל רקע עליות מחירים חדות במזון, דיור ותחבורה הוא מותיר את העובדים מתחת לקו העוני.
המחאה הראשונית, בשבת ובימים שלאחריה, הובילה את מועצת השכר להודיע על יישום מבנה שכר מעודכן החל מחודש דצמבר. כך על פי ההבטחה העובדים יקבלו את ההעלאה המתבקשת כבר בחודש ינואר. אבל מה שלא פורסם הוא מה יהיה גובה ההעלאה. שכר המינימום במדינה עומד היום על כ-12,500 טאקה והמוחים דורשים להכפילו ל-30,000 טאקה. שהם כ-241.55 דולר בלבד. אך כאשר הבטחה לעמוד בדרישה זו לא יצאה העובדים חזרו אתמול לרחובות ופנו להסלמה.
כך אתמול בעיר אשוליה היו צריכים כוחות המשטרה והמשמר הלאומי לפזר את ההפגנות באמצעים לפיזור הפגנות
עובדות ועובדי תעשיית הטקסטיל בעיר אשוליה, פרבר תעשייתי מרכזי בפאתי עיר הבירה דאקה, התייצבו לעבודה בשעות הבוקר המוקדמות. אך עד מהרה נטשו את פסי הייצור וצעדו בהמוניהם על הכבישים הראשיים של העיר. המחאה הידרדרה לעימותים קשים מול כוחות הביטחון, שכללו יידוי אבנים ופגיעה בניידות משטרה. מה שהוביל את הכוחות להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות כמו גז מדמיע ואפילו רימוני הלם. למעלה ממאה מפעלים נאלצו להשבית לחלוטין את פעילותם. והיום על מנת ולהימנע מהמשך ההתפרעויות, נפרסו כוחות מתוגברים של משטרה ומשמר הגבול ברחבי האזור. וזאת למרות שבאזורי תעשייה אחרים כמו סאוואר וגזיפור נרשמה רגיעה יחסית. וחלק מהעובדים שבו לעבודתם, המתיחות בשטח עדיין גבוהה במיוחד.
המשבר הנוכחי מעמיד שוב במבחן את היתרון התחרותי של בנגלדש. המדינה הניצבת במקום השני בעולם בייצוא בגדים אחרי סין. שכר עבודה נמוך ופטור ממכס לשווקים מערביים מרכזיים היו המנוע שהזניק את התעשייה המקומית. זו המעסיקה כ-4 מיליון עובדים ואחראית ליותר מ-80% מכלל הכנסות היצוא של המדינה. היא גם מהווה את חוט השדרה של מותגי אופנה בינלאומיים בולטים בהם H&M ואינדיטקס. אבל שוב חוסר השקט מוביל את הענקיות לחשוש כי השבתת מאות מפעלים עלולה להוביל לעיכובים קשים במשלוחי הייצוא דווקא בעיצומה של עונת השיא להזמנות. ולמרות המצב המתוח במזרח התיכון שגם ככה הוביל לעיכובים אדירים.
