כתבת אורח – אור לאסרי
כבר שנים רבות שמדד הפופולריות ליוצרי תוכן הינו מספר העוקבים שלהם. מדובר במספר שהיווה כרטיס ביקור של ממש. וממנו נגזרה מידת ההצלחה שלך כיוצר תוכן ואפילו כמות העסקאות שיציעו לך. כללי המשחק השתנו כשאפליקציית הטיקטוק נכנסה לחיינו, החלה להיות פופולרית בשנת 2018, והתפוצצה ברמה עולמית בזמן הסגרים של מגפת הקורונה בשנים 2019-2020.
הסיבה לשינוי כללי המשחק טמונה באלגוריתם של טיקטוק, או בשפת העם, ה"פוריו".
האלגוריתם, מאוחר יותר, השתלב גם בעמוד ה-Reels באינסטגרם, לו מספר אלגוריתמים בהתאם למיקום באפליקציה. בשלב של פריצת הטיקטוק ויחד עם התקדמות הטכנולוגיה והאפשרות למשוך דאטה מגוון יותר אודות האימפקט שעושה פוסט או סרטון – חל שינוי בתפיסה הזו, שעד היום, חלק מהתעשייה מסרבת לקבל. כיום ישנו מספר רב של מדדים המגדיר מבחינת הפלטפורמה מהו 'תוכן טוב'.
מספר העוקבים הינו עדיין פרמטר חשוב אך לא מעל פרמטרים אחרים כמו העיסוק שהפוסט גרר. לייקים ותגובות, אבל גם שיתופים ושמירות של הפוסט, המציגים עניין ודיון בין משתמשים. מדדים נוספים יהיו הסנטימנטים בתגובות (אם הן חיוביות או שליליות) ואיכות התוכן. כמו כן, ישנה חשיבות לא מעטה לפלטפורמה. כל אלו יחד מציגים תמונה רחבה יותר, חכמה יותר וכזו הדורשת יותר מאמץ כדי לקבל חשיפה. מדד נוסף עם חשיבות רבה הוא האמון בין יוצר התוכן לבין הקהל שלו. או במילים אחרות, מה שמאפשר לו לבנות קהילה.
כל המדדים שציינתי נותנים ציונים במשקלים שונים לאלגוריתם שבסוף קובע את החשיפה של הפוסט
ובעיניי, עדיף להשאיר כל מדד בעינו ולא לנסות למצוא מדד אחד שירכז את כולם כי גם לפשטות יש גבול. אבל אם בכל זאת אני רוצה לומר משפט שמודד יוצרי תוכן על כל גווניהם, אני אבחר ב"יכולת של אותו היוצר להישאר רלוונטי לאורך זמן". מעטים יוצרי התוכן שניתן לחזות שישארו לנצח ברשתות בסבירות גבוהה. ואלו שכן ניתן לחזות זאת עבורם, הם בעלי תכונות שלקולגות שלהם לא בהכרח יש.
הם מבינים שהם עצמם המוצר, שהם צריכים להיות נחמדים לעוקבים שלהם ולאלו המביעים הערכה בפניהם, כמו גם לתת לעוקבים שלהם יחס מיוחד של קבוצה סגורה שאותה הם מנהלים. לא מעט פעמים תשמעו משפיעני רשת שהצטרפו לנוף הדיגיטלי שלנו לאחר יציאה מתכנית ריאליטי או פודקאסט שהתפרסם אומרים "העוקבים/ות שלי הם הדבר הכי חשוב לי בעולם!", "אני אעשה הכל בשביל העוקבים שלי", ועוד בסגנון, או פותחים עמודי ספאם במיוחד עבור העוקבים שלהם, רק ששם "מפלטרים" את מי יכול לעקוב ומי לא.אני לא מתכוון ולא יכול להגיד שכולם משקרים, אבל אני כן יכול להגיד שהאמירות והפעולות הללו הן לעיתים חלק מאסטרטגיה שיווקית, רצון לבניית קהילה ושמירה על רלוונטיות לאורך זמן רב יותר.
אלו שהבינו את האלגוריתם החדש ומה שמאחוריו כבר מזמן שינו את האסטרטגיה שלהם.
הם משלמים למגוון רב של אינפלואנסרים בדרגות שונות (מאקרו-, מיקרו- או נאנו-אינפלואנסרים). שולחים מתנות או מוסיפים קידום ממומן לתוכן שיוצרים כבר עשו לעסק שלהם בעבר. ואלו שנשארו מאחור ועדיין נשענים על מספר עוקבים בלבד, כנראה יכולים לעשות את זה. או כי זה עובד להם, או כי פשוט אין להם מה להפסיד.
איכות התוכן גם השתנתה בעקבות האלגוריתם החדש. עכשיו לא רק צריך לעקוב אחריך כדי שיראו אותך, אלא אתה צריך שצפו בסרטונים שלך עד הסוף, יגיבו לך, יעשו לייק, ישמרו, ישלחו לחברים. יהיו נאמנים לתוכן שלך וירצו עוד ועוד, או בגדול… ליצור עניין אמיתי. ישנם יוצרי תוכן אשר עושים עבודת קודש בתחום הזה והפוסטים שלהם מכילים מידע ברמה גבוהה, מתומצת, ענייני ורלוונטי. הם מבינים מה הם עושים, הם אוהבים את מה שהם עושים והאהבה הזו משודרת לקהל דרך האיכות הבלתי מתפשרת של התכנים שלהם.
מנגד, קיימים אלו שרק רוצים להישמע. וכן, לכל מי שתהה, אני מדבר על המושג שנקרא רייג' בייט.
המושג בעולם התוכן מדבר על יוצרים המפרסמים תוכן פרובוקטיבי בכוונת מכוון, לדוגמא תוכן עם טעויות חריגות שהם מודעים להן, תוכן שאוכלוסייה מסוימת לא תאהב לשמוע. או בקיצור כל סוג תוכן שיעצבן כמה שיותר אנשים. אבל מה שחבוי מתחת לפני השטח הוא שתוכן שיעצבן כמה שיותר אנשים, גם יגיע לכמה שיותר אנשים, וזו מפלצת הרייג' בייט, שתאמינו או לא, אבל כולנו מאכילים. משקר לי מי שיעיד על עצמו שהוא לא שולח לפחות אחת ליום ריל בסגנון רייג' בייט לחברים ואומר "קבל קבל איזה סתום". הדחף שלנו כבני אדם לחוות תחושת הזדהות מאחרים גורם לנו להפיץ את הסרטונים האלו כמו אש המתפשטת בשדה קוצים.
והנה אני, ביום שישי בבוקר, מפיץ לחבריי סרטון של מלביש החובש בעצמו כובע שכבר מזמן יצא מהאופנה. גוזר כיסי ג'ינס לדוגמן חטוב שהלך יחף ברחוב ו"שרף לו", משאיר אותו בלבניו בלבד ושולח אותו לדרכו נועל את הכיסים של מה שהיה נקרא, בעבר, המכנס שלו. בשבת בבוקר אני מסתכל על סרטון של יוצר המתיימר לעמוד על טיבו של סטיילינג. זה, מציג לנו מה הוא לובש ביציאה מהבית במטרה להוכיח שקטגוריה מסוימת היא לא מה שחשבנו. אך ברגע שמגיע לנעליים ובוחר לנעול הוויאנס, מאבד בהתרסקות את כל מה שעמל עליו ב-49 השניות שקדמו לרגע הזה.
הפוריו של שבת בלילה לפני השינה הרפתקני יותר מהשאר
ומציג לי יום בחייה של יוצרת תוכן המתייחסת לעצמה תכונות אופי גדולות, מייחדת את עצמה לעומת אחרות שמגדירות את עצמן על ידי אותה קבוצת תכונות, מתיימרת להראות לנו דברים ש"רק היא מכירה", וכנראה איפשהו בפיד שלה יש סרטון שמסביר, באמצעות ה"מדע" שנקרא אסטרולוגיה, למה היא עדיין רווקה. אין לדעת מה התגמול ליוצרים האלו מסוג התוכן הזה מעבר לחשיפה הראשונית, כי קיים גבול שכשעוברים אותו, ההשפעה עשויה להיות שלילית.
כל השיתופים האלו שאנחנו עושים רק גורמים לתופעה לגדול, ומצד שני, אנחנו פשוט לא יכולים להפסיק. זה לא בהכרח שלשון הרע היא ערך עליון של החברה של היום, אלא שאנחנו פשוט נהנים לצחוק על זה וליצור לעצמנו "נבל דיגיטלי" משותף שכיף לרכל עליו אחד עם השני – ואם אתם מספיק מתייפייפים כדי להגיד שאין להם כזה – כנראה שזה מה שאתם.
ההמלצה שלי למי שאוהב פוריו עשיר בתוכן איכותי, כאשר אתם נתקלים ברייג' בייט, אל תהיו דון קישוט.
אל תנסו להלחם בו כמו טחנת רוח בתגובות ובשיתופים לחברים או לסטורי עם כיתוב מסתייג. פשוט תדלגו הכי מהר שאתם יכולים. ולמי שאוהב לרכל ולתבל קצת אחרת את הפוריו שלו. פשוט תמשיכו לעשות מה שאתם עושים, כי כמו שאתם רואים, זה עובד.
אבל בלונג ראן, גם לאנשים נמאס לפעמים לרכל כל הזמן על אותו הדבר, ולכן רייג׳ בייטורים שלא יתעדכנו במהירות הבזק ויספקו את מנת העצבים השבועית כמו שצריך – ייעלמו. זאת בניגוד לאלו המייצרים תוכן איכותי, עוקבים אחר המדדים שהאלגוריתם מקדם ומעמיקים את הקשר עם העוקבים שלהם – כזה שיוצר קהילה מגובשת, המבוססת על ערכים ותחומי עניין משותפים, בניגוד לרייג׳ בייט, שיוצר קבוצה קטנה של זרים החולקת שנאה רגעית משותפת לגימיק חולף.
