תרבות האנימה והמנגה נכנסה לחיינו אי שם בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, בעיקר דרך ערוץ הילדים ו'ערוץ האנימה'. בשנים האחרונות נראה שהעניין בתרבות זו חוזר לאור מספר סדרות בולטות במיוחד כמו Attack on Titan. תורם חשוב לתרבות זו הוא הירוהיקו אראקי, מאנגקה (המונח היפני לאמן המצייר מנגה) מפורסם בעיקר הודות למנגה שלו JoJo’s Bizarre Adventure, לה ניתן לקרוא בקצרה ג׳וג׳ו. ואיך כל זה קשור לאופנה אתם בטח שואלים את עצמכם?
אראקי הרגיש בודד בילדותו והסתגר לא מעט. שם הכיר את עולמות המנגה, הקולנוע והאמנות.
הירוהיקו אראקי נולד ב-7 ליוני 1960 בעיר סנדאי שביפן בשם טושיוקי אראקי לאב עובד משרד ואם הנשארה בבית. הוא גדל לצד זוג תאומות זהות הקטנות ממנו ב-4 שנים. ברוב ילדותו המוקדמת, אראקי הרבה לשחק עם ילדים אחרים ברחבי העיר ביערות, ביצות ומקלטים, ולא בהכרח חשב על קריירה כאמן מנגה. הוא מספר שאחיותיו התאומות התבריינו אליו, הוריו נזפו בו על דברים שלא עשה ומורים חשדו בו בכל פעם שקרה משהו. הוא הרגיש לבד ושלא מבינים אותו, ולכן את רוב הזמן בילה אצל סבו, ושם גילה את האמנות, הסרטים והמנגה, או לבד בחדרו תוך קריאת אוסף ספרי האמנות של אביו, לצד רומנים של אדוגאווה ראנפו וסדרת הספרים של שרלוק הולמס. יתרה מכך, הוא הושפע רבות מגוונים בתרבות המערבית כמו ציורים, מוזיקה, סרטים, פסלים ואופנה.
את המנגה הראשונה שלו אייר אראקי בבית הספר היסודי, בכיתה ד׳, כשהיה בן 8 בלבד. אחד מחבריו החמיא לו על האמנות שלו, על העניין במנגה שלו ושכנע אותו להפוך למאנגקה.
בזמנו, הדעה על מנגה הייתה שלילית, והוריו הזהירו אותו שקריאת מנגה תהפוך אותו לטיפש. כתוצאה מכך, הוא צייר מנגה בהיחבא, בצורה שבה הוריו לא יגלו על התשוקה שנכון לאותו זמן – נותרה סודית. בשנתו הראשונה בתיכון אראקי החל לצייר מנגה באופן מקצועי ולהגיש לחברות הוצאה לאור, אשר דחו את ההגשות הראשונות שלו בזו אחר זו. הוא לא הבין למה זה קורה והחליט ללכת למחלקת העריכה של חברת ההוצאה לאור אליה הגיש, שם פגש את העורך הראשון שלו שהיה מלא ביקורת לאופן בו צייר וכתב מנגה. לאחר מקצה שיפורים עם הערות העורך, בעודו לומד לצייר מנגה באופן מקצועי, הוא יצר בשנת 1980 את מנגת הוואן-שוט “Poker Under Arms”, שזכתה במקום השני בפרס טזוקה ה-20, והייתה המנגה הראשונה שפורסמה על ידו, במגזין “Weekly Shonen Jump” בינואר 1981, עדיין תחת שמו האמיתי – טושיוקי אראקי. בהמשך, כשכתב את הסדרה השבועית הראשונה שלו – “Cool Shock B.T.”, פרסם אותה לראשונה בשם הספרותי שלו, תחתיו הוא מוכר עד היום – ״הירוהיקו אראקי״.
לאחר צבירת מעט נסיון, אראקי אייר שני סיפורים בשם "Gorgeous Irene" כפיילוט לסדרה שבועית. שני הסיפורים היו טובים ודנו בהפיכת אחד מהם לסדרה שבועית, אך אראקי החליט לא להמשיך עם הסדרה מאחר והוא חושש שיהיה לו מורכב מדי לצייר נקבה כדמות ראשית. העורך התנגד להחלטה הזו, אך אראקי הציג לו במקום את העבודה שלימים תהפוך להיות "JoJo’s Bizarre Adventure".
המנגה "JoJo’s Bizarre Adventure" הינה סיפור פופולארי בקרב החובבים
אשר החלה דרכה כסדרה במגזין “Weekly Shonen Jump” בדצמבר 1986, וכוללת תשעה חלקים, כאשר חלקה התשיעי מוסיף להתפרסם כסדרה חודשית. זוהי המנגה המרכזית והמצליחה ביותר בקריירה של אראקי, כזו שהביאה לו את רוב הפרסים שקיבל וכמות שיתופי פעולה יוצאת מן הכלל.
העולם של ג'וג'ו מלא ברפרנסים לעולמות שונים אליהם אראקי מתחבר. מעבר לתרבויות מגוונות שכל חלק מציג (שכן הסיפור עוקב אחר שושלת משפחתית, ומרבית החלקים מתקיימים במקומות שונים בעולם) – ישנם רפרנסים רבים לעולם המוזיקה על ידי כך שהסטאנדים (יישויות המייצגות את הכוח של הדמויות) נקראים על שמות שירים, להקות ואלבומים כגון Golden Experience, Sticky Fingers, Aerosmith, Sex Pistols, Spice Girl, Green Day, Oasis, Axl RO, D4C (Dirty Deeds Done Dirt Cheap), ועוד רבים אחרים. לצד רפרנסים אלו, דמויות רבות מהחלק השישי של המנגה מרמזות על שמות מעולם האופנה: Ermes Costello (Hermes), Emporio Alniño (Emporio Armani). Gwess (Guess), Johngalli A (John Galliano), Thunder McQueen (Alexander McQueen), Lang Rangler (Helmut Lang & Wrangler), Guccio (Gucci). Viviano Westwood, Kenzou, D an G (Dolce & Gabanna), Enrico Pucci (Enrico Coveri & Emilio Pucci), ודמויות רבות נוספות.
לאורך הקריירה שלו, אראקי הושפע מיוצרים בתחומים מגוונים, וחיבר את כל השראותיו יחד על מנת ליצור עולם סיפורי ייחודי ועשיר ברפרנסים תרבותיים.
הוא קיבל השראה לצביעה מפול גוגן, בדגש על השימוש הטכני שלו בקולור-בלוקינג ובצבעים לא ריאליסטיים, כמו גם השראה לפוזות של הדמויות מהפיסול הקלאסי. מעבר להשראותיו, מציין אראקי בספרו "Manga in Theory and Practice" מספר דגשים חשובים ליצירת מנגה טובה, המסתכמים בפילוסופיה ויזואלית שלמה: תווי פנים, בגדים, תסרוקת, שפת גוף, צבעים, רקע והשפעות תרבותיות. הוא מציין את חשיבות היסודות של ריאליזם אנטומי, את הפרופורציות של הדמויות (אותן הוא מצייר לפי יחס הזהב ועומד על הדגש הזה להשגת 'שלמות' בציור), ואת החובה של כל אמן לשאוף לחידוש האסתטיקה התרבותית שלו על מנת לא להראות מיושן. הוא נותן כדוגמא את הקושי שלו לשנות את סגנון ציור הגבות לדמויות גבריות, כשהמוסכמה בזמן בו התחיל לצייר הייתה גבות עבות, ועם הזמן האופנה השתנתה ואידיאל היופי הפך לכזה שדורש גבות דקות יותר, לצד סטיילינג שונה בביגוד.
אראקי שינה את הסגנון ובכך שמר על מודרניות תוך פירוק המוסכמות המגדריות במראה ובלבוש גברי מצ'ואיסטי והפיכתו לאוונגרדי וחושני, ודוגמא בולטת לכך היא החלק החמישי במנגה, Vento Aureo, המתרחש באיטליה בשנת 2001 (אך נכתב בשנים 95-99), בו צייר אראקי רוצחים שכירים וחברי מאפיה לבושים בחליפות עם גזרת לב פתוחה, חולצות תחרה, חולצות קיטום (קרופ-טופ), דפוסי חיות ומכנסיים צמודים בשלל צבעים, ובכך משלב תחושה של קשיחות וסכנה עם אסתטיקה חושנית, מודרנית ומודעת. בנוסף לדוגמא הזו, ראוי לציין שהחלק השישי במנגה, Stone Ocean, מביא אופנת נשים אוונגרדית לקדמת הבמה דרך דמות ראשית שהינה לראשונה אישה, וחבורה בעלת איזון מגדרי בין גברים לנשים. החלק התשיעי במנגה, אשר מתמשך כיום, The JOJOLands, מציג בעיקר אופנת סטריטוור אורבנית ועכשווית.
אחת השאלות המוצדקות יותר שאתם בטח שואלים את עצמכם היא: איך כל זה מתקשר לאופנה?
בתור התחלה: נראות, אסתטיקה, צבע, תרבות ומיקום, בנוסף לבגדים, הינם בעלי 'תפקידים ראשיים' כאשר שואפים לבנות קונספט עם אווירה מסוימת. יתרה מכך, מאחר וציור אינו בעל מגבלות, לאראקי קל יותר משמעותית מיוצרים בתחומים אחרים לתת דרור לדמיון שלו ולהגיע לתוצרים מעוררי תשומת לב.
הוא מציין בראיונות שהוא לקח השראה ממאיירי אופנה, ובפרט מאנטוניו לופז ומטוני וירמונטס. אנטוניו לופז היה אחת ההשראות של אראקי במעבר מציור של גבריות רעילה לאוונגרדית הודות לסגנון שלו אשר כולל הארכת גפיים, עיקום אגן, שימוש בקווים חדים ומתפרצים המבליטים את מבנה השלד ותנועת הבד במרחב, ובכך יצר אראקי דמויות יותר צרות אך עדיין שריריות, מתוחות יותר, גמישות יותר עם יציבה אלגנטית שיוצרת תחושת תנועה גם כשהדמות עומדת. מהסגנון הברוטלי ומלא הניגודים של וירמונטס שאב אראקי השראה לעיצובי הפנים של הדמויות החדשות יותר שלו הכוללים חדות של קווי המתאר לעצמות הלחיים, שפתיים צבועות ומודגשות, צלליות עיניים גרפיות ומבטים קפואים ומלאי נוכחות אשר ניתן להקביל לאלו של דוגמניות מסלול שאינן מחייכות למצלמה.
לצד אלמנטים אלו, השתמש אראקי בפלטות צבעים נועזות ובלתי מציאותיות על מנת להעביר את מצב הרוח של הציור, והוא נמנע מקיבוע של צבעים – כך שבהתאם לטמפרטורה הרגשית אותה הוא רוצה להעביר בסצנה הוא גם קובע את הצבעים. מאיירי האופנה באייטיז ובניינטיז לא כבלו את עצמם לתנוחות טבעיות, אלא יצרו דרמה אנטומית וגאומטרית אשר נועדו למשוך את הצופה לנקודות מסוימות בבגדים – וכך גם אראקי עשה עם התנוחות של הדמויות אותן צייר במטרה לשדר אטיטיוד, מתח, ואת ה"וייב" העוצמתי של הדמות. בהפקות אופנה, הדוגמנים נדרשים לעמוד באותן תנוחות לא טבעיות ולבסוף מקבלים תוצר שאינו משדר קז'ואליות יומיומית אלא אמנות, והשימוש בתוצרים אלו כהשראה לאיורים חדשים עם אווירה התורמת לפיתוח העולם אותו הוא יוצר, תוך ניצול העובדה שאין גבולות בציור, הינה חכמה ומאפשרת לו לספק סחורה מנומקת, יצירתית ובעלת חותם.
רבים מתייחסים לחלק החמישי במנגה כאל תור הזהב האופנתי של אראקי, שכן בעיצובו הוא שאב השראה מבתי ההוט קוטור האיטלקיים והצרפתיים באיטליה, בירת האופנה העולמית, בה מתרחשת העלילה.
ג'ורנו, הדמות הראשית, לובש חליפה מחויטת בעלת פתח חזה עמוק בצורת לב, באופן הנשען על עיצוביו של ג'יאני ורסאצ'ה, אשר הפכו את החליפה המסורתית שלובשים גברים לפרובוקטיבית באמצעות חיתוכים החושפים יותר ומשדרים סקס-אפיל. החליפה של ג'ורנו מעוטרת בסיכות חיפושית המזכירות תכשיטנות בארוק איטלקית כבדה בסגנונות של בולגארי או ורסאצ'ה, ומאחר וחיפושיות הן סמל לחיים והתחדשות, הסיכות מתקשרות באופן ישיר לכוחות של ג'ורנו. יתר הכנופייה גם מעוטרת בבגדים מלאי השראה מבתי אופנה; בוקראטי לובש חליפה לבנה מעוטרת ברוכסנים ענקיים והדפסים בולטים, בחירה שהינה לגמרי מחווה לעיצוביו הסוריאליסטיים של מוסקינו אשר עשו שימוש באלמנטים פונקציונאליים (כמו כפתורים). מתחת לחליפה שלו, בוקראטי לובש עליונית תחרה עם הדפסה המזכירה הלבשה תחתונה נשית, מה שמספק לנו דוגמא נוספת לשבירת הגבולות המגדריים שאראקי אוהב לשלב – מנהיג מאפיה קשוח עם לבוש עדין, חושני ונשי. פוגו לובש חליפה מחויטת עם עניבה, אך החליפה גזורה ומלאה בחורים, פריט המזוהה עם מעצבי אוונגרד כמו קום דה גארסונס או ג'אן פול גוטייה. מיסטה לובש חולצת בטן קצרה ומכנסיים צמודים עם פרינט של טיגריס, עם השראה מקולקציות של ורסאצ'ה ורוברטו קבלי. נאראנצ'יה ואבאקיו לובשים וריאציות מגוונות של חצאיות, מחוכים ורצועות, עם השראה מתרבות הקלאבינג והפאנק של שנות ה-80 וה-90. אם כן, בסך הכל ניתן לראות השראה רבה מבתי אופנה מגוונים, מה שהופך את קאסט הדמויות שלו בכל חלק במנגה לייחודי ומושפע מהתרבות המקומית בה מתרחשת העלילה.
ניתן להגיד שאראקי עשה משהו נכון עם התכנון שלו.
בעזרת השראה ממאגר עשיר של מקורות תרבותיים וזיקוקו לכדי סגנון ייחודי, מחקר עמוק הכולל כתיבת תעודת זהות לכל דמות, טיסה ליעדים עליהם הוא כותב את עלילותיו, שיתופי פעולה עם בתי אופנה עיליים ופעילויות רבות נוספות – אראקי הצליח לבנות עולם מיוחד משלו, כזה שהצליח. ההשפעה של עולם האופנה עליו ניכרת, וההשראות שלקח הניבו פירות בסגנון המנומק והצבעוני שלו, עד כדי השפעה על עולם האופנה בעצמו. מאנגקה שמשקיע מעצמו זמן כה רב לטובת הסיפור אותו רוצה לספר הוא כנראה כזה שאם הייתם פוגשים בתחילת הדרך, הייתם מנבאים לו הצלחה. וכן, כך קרה עם הירוהיקו אראקי והמנגה המפורסמת שלו “JoJo’s Bizarre Adventure”.
