שפת העיצוב של לואווה תחת אנדרסון הייתה מבוססת על מינימליזם מדויק שלקח עבודת יד מסורתית אל עולמות הסוריאליזם ושילב את תרבות הפופ בתוך עולם התוכן שלו. בשונה מהלוגומניה הצעקנית של מתחרותיה, לואווה בנתה נחשקות על בסיס סקרנות אינטלקטואלית: מי שאינו יודע לא רואה, ומי שיודע לא יכול להפסיק להסתכל.
תחת אנדרסון, הפך המותג למעצמה רק מחלקתית שעשתה הרבה מעבר למוצרי עור. השפה של המותג התאפיינה בהפיכת אובייקטים יומיומיים לאביזרי קוטור. נעליים עם עקבים בצורת ביצים שבורות, תיקים בצורת פילים ויונים, שמלות בהשראת פרחי אנתוריום. הגיאומטריה כאן אינה קישוטית אלא מבנית: לוחות עור ליצירת מבנים תלת-ממדיים שניתן לקפלם כאוריגמי. וכל זה תוך שמירה על עמוד התווך של המותג שהוא האובססיה למלאכת יד עיבוד עור, קליעת רפיה ועבודת טקסטיל. כפי שבא לידי ביטוי בפרס Loewe Craft Prize השנתי. לואווה אינו מותג של לוגו; הוא מותג של שיחה אינטלקטואלית בין האדם לבגד.
