בעיקרון, תצוגת האופנה של ורסצ׳ה בכלל לא הייתה אמורה להתקיים. ולמרות זאת ברגע האחרון הפרזנטציה הקטנה שתוכננה הפכה לתצוגה צנועה. שהצליחה בצדק רב לחולל מהומה אדירה ברשתות החברתיות ולזכות למרות הכל בתהודה הכי רחבה בשבוע האופנה מילאנו.
ביום שישי האחרון התכנסו כמות מצומצמת של אנשי תעשייה לפרזנטציה ״אינטימית״ במוזיאון פינקוטקה אמברוזיאנה. המוזיאון שמחזיק בפסל מדוזה של ברניני הלוגו של וסרצ׳ה.
בעיתונות כבר קוראים לתצוגת האופנה החשאית הראשונה של דריו ויטלה לורסצ׳ה, ״האירוע הכי מפלג״ שנראה העונה. ובצדק. שעות בודדות לאחר סיום התצוגה כבר החלו המונים לצאת נגד הקריאייטיב דירקטור החדש. ולמרות שהיה ברור לכולם כי השינוי יביא איתו שפה חדשה. נראה כי רבים מהגולשים לא הצליחו להבין את הדבר הכי בסיסי בתעשייה. מותג צריך למכור.
לא כמו בסלין או בדיור, ורסאצה היתה צריכה שינוי מהותי מהיסוד. במשך העשור האחרון המותג תחת דונטלה ורסאצ׳ה מחזר טריקים ושטיקים. האופנה שהייתה ״כל כך ורסצ'ה״ לטענת הגולשים בפועל לא נמכרה. והמותג הפסיד שנה אחר שנה כסף ולקוחות. כאשר משנה לשנה המכירות הצטמקו בצורה כל כך קיצונית שהתאגיד שקנה אותו נאלץ למכור אותו בהפסד רק כדי לצמצם נזקים.
ואז מגיע מעצב חדש וצעיר, עם ניסיון עשיר והצלחה מסחררת בבית אופנה איטלקי אחר ועושה מה שהיה צריך לעשות. מחייה מותג גוסס.
דריו ויטאלה, בניגוד לכל מה שיגידו ברשתות החברתיות… יודע לעשות ולמכור אופנה. הוא לא מתיימר להיות המעצב הכי מעוטר או היוצר הכי מהפכני. הוא בחר לעשות מה שהוא יודע הכי טוב, להביא שפה חדשה למותג. בניגוד לאחרים, הוא ייצר מראות לבוש ועיצובים עם אלמנטים שלא ראינו הרבה מאוד זמן על המסלול. הוא צלצל לארכיון והצליח להביא לעולם נק מבט חדשה על העשייה של ג'יאני. ויותר מהכול הוא יודע איך למכור לוקים שלמים לציבור.
״אף פעם לא הייתי מעוניין בפנטזיות. אני הרבה יותר מעוניין במציאות״ אמר ל-WWD לאחר התצוגה. ״רציתי לצאת בהצהרה על משהו מאוד קז׳ואלי. ולהתחיל עם משהו הרבה יותר קרוב לאנשים שיהיה להם רלוונטי״. ומה יכול להיות יותר רלוונטי עבור מותג שהפך ממזמן ללא מחובר למציאות והקהל, מאשר ליצור רדי טו וור שמדבר לכולם. קולקציה שיכולה אשכרה להפוך לשפה שכולנו נלך לאורה ברחוב בשנים הבאות?
בשנים האחרונות פשוט היה משעמם לראות את שבועות אופנה. כל שבוע היינו רואים בדיוק את אותה קולקציה. את אותה הצורה והמינימליזם והשיממון.
הנה באים מעצבים מוכשרים ועולים שגם להם כנראה נמאס לעשות את אותו דבר וממציאים מחדש את הגלגל. אבל אתם בוכים בתגובות שזה לא מספיק ורסצ׳ה? מזמינה אתכם לחפש קולקציות משנות ה-80 של המותג ולזכור שעל מנת לשמר מורשת בתעשייה הזו – צריך למכור. די להתייפייף כולם תוך חצי שנה יוצאים מהבית עם העתקים מזארה.
