BringThemHomeNow#

חודש ל-7 באוקטובר: המאמץ של מטה משפחות החטופים בדיגיטל

אחד הקשיים האיומים באסון החטיפות לעזה שהתרחש במתקפה של ה-7 באוקטובר הוא המימד העצום, המספר, מספר בלתי נתפס. מטה משפחות החטופים והנעדרים עושה את מיטב יכולתו לוודא שהסיפורים שלהם, כבני ובנות אדם, יהיו בקדמת המודעות הציבורית. 

במגדלי המוזיאון בתל אביב מפעילים מאות מתנדבים ומתנדבות, בשיתוף המשפחות, את מטה משפחות החטופים והנעדרים – כעת, כ-240 חטופות וחטופים – במגוון גילאים, אזרחויות, ערים וסיפורים שונים. זו כמות שאי אפשר להעלות על הדעת. ישראל בקושי הצליחה להתמודד עם חטיפת גלעד שליט. בקושי הצליחה לשמור בתודעה הציבורית, הלאומית, את גורלו של אברה מנגיסטו. ובחודש האחרון המספרים נעים – זזים עדיין. אורי מגידיש שהוחזרה שבוע שעבר בפעולה מבצעית מעוררת יראה וציפייה – פחות חטופה אחת. ועדיין, החדים והחדות בינינו ישימו לב שהמספר מתעדכן כל כמה ימים לאור נתונים חדשים ומודיעין.

240 איש חטופות וחטופים בעזה זה מספר שאי אפשר להבין ולדמיין אותו, אלא רק להתפלל ולפעול לכך שהמספר הזה ישאף, ובהקדם, ל-0. כדיי לקדם את המטרה הזו, נרתמו מאות מתנדבים ומתנדבות לפעילות חשובה – לפרק את המספר הזה לגורמים. ל-240 סיפורים, פנים, ונקודות מבט. איך מספרות סיפורים של 240 איש, מזוויות ובפלטפורמות ושיטות שונות? לא רק בהפגנות, נאומים, וראיונות. אלא גם באפשרויות הרבות של האינטרנט, שמשחק במלחמה הזו תפקיד חשוב כחזית נוספת.

החזית הדיגיטלית 

באתר המטה, בדף הבית, מאורגנות תמונותיהם של חלק מהחטופים והחטופות עם שם וגיל. בלחיצה, נפתח חלון חדש עם מידע נוסף – איתן הורן למשל, בן 37. "אוהב את עבודתו כנציג הסוכנות היהודית בפרו. אוהד קבוצת הכדורגל הפועל באר-שבע". (תרגום חופשי מאנגלית). אפשר לקרוא כמעט על כולם. דניאל אלוני, בת 45, "אוהבת את החיים ואת ביתה הצעירה". (תרגום חופשי מאנגלית). האתר מחזיק גם בקטגוריה שנקראת "מדיה". תמצאו בה סרטונים, תמונות, בעיקר חומר מוסרט וערוך בשפות שונות. חלקו עוסק במידע בסיסי על החטיפות, חלקו מתמקד בחטופים וחטופות ספציפיים במטרה – לספר את סיפורם. בעוד זווית. בעוד קול. עם עוד תמונות. שהעולם יזכור שאלו אנשים אמיתיים שנלקחו מביתם ומוחזקים בשבי האויב, אבל לפני זה, הם חיו חיים מלאים – יש להם משפחה, חברים, אהבות ותחביבים. אנשים שמתגעגעים אליהם ודואגים להם.

המטה מפעיל גם חשבונות X (טוויטר לשעבר), טיקטוק, אינסטגרם ופייסבוק שמפרסמים תדיר, כמה פעמים ביום, פוסטים רלוונטיים. הטיקטוק עמוס סרטונים, האינסטגרם תמונות ואינפוגרפיקות כמו גם עדכונים מהירים בדבר החלטות ומחאות בסטורי, הפייסבוק קורא לפעולה וה-X משלב תוכן כתוב עם תוכן ויזואלי. היום, לפני כשעה, עלה פוסט לפייסבוק עם סרטון קצר שמספר על ענבר הימן, תחת הכיתוב הבא: "ענבר הימן היא רוח חופשית והיא מוחזקת כעת בשבי החמאס. אנחנו מתגעגעים אליה ורוצים אותה בבית. מחזירים את ענבר.". עם זאת, מרבית התוכן, במיוחד בסרטונים, עולה באנגלית. ברור שהמאמץ לרתום את דעת הקהל העולמית הוא מאמץ קריטי, בעוד רוב החטופות שהוחזרו עד כה (יהודית רענן, נטלי רענן ביתה, יוכבד ליפשיץ ונורית קופר) שוחררו עד כמה שידוע לנו, באמצעות תיווכים בין-לאומיים. 

איך מספרים לעולם סיפורים של 240 איש? 

בין היתר, בעבודה משותפת. מלבד מאות המתנדבות והמתנדבים שנרתמו לסייע למשפחות, המשפחות והחברים שפועלים ימים כלילות, שיתוף הפעולה הציבורי נמצא בחשיבות עליונה – אם לא נקשיב לסיפור, לא נוכל גם לספר אותו ולהעביר אותו הלאה. כך שלא רק שההיכרות שלנו עם פעילות המטה חשובה לאפקטיביות של המאבק, אלא גם הפעולה – האם אנחנו מעבירות את המסר הזה הלאה? האם הוא חשוב לנו מספיק כדיי לתרום, להתנדב, לספר למישהו על משהו, לענוד סרט צהוב, להפגין, לצייר גרפיטי?

Translate
דילוג לתוכן