בין הפסקת האש תישמר או לא, הזעזועים שיצרה השפיעו ופגעו בשלל תעשיות הרבה מעבר למזרח התיכון. ובזמן שמחירי הנפט נסקו לאור המתיחות הביטחונית, היו אלו יצרני האריזות של תעשיית הביוטי שמצאו עצמם בקו האש הכלכלי. מה שהתחיל כחשש רחוק הפך למציאות של תעשיית הביוטי שאולי תגלגל שוב לעליית מחירים על חשבוננו הצרכניות.
עבור רוב תעשיית הביוטי, פלסטיק הוא חומר הגלם הבלתי מעורער. שכן הוא הבסיס לכל אריזה החל מהבקבוקים ועד למשאבות או הניילון הנצמד שבלעדיו לא משנעים סחורה.
עוד לפני שהמלחמה החלה, חששו ספקי הפלסטיק מהסלמה שתוביל לעליית מחירי הדלק והנפט. פלסטיק נותר הסטנדרט בתחום האריזה בזכות היותו חומר זול, עמיד ונוח לעיצוב. לתעשיית הביוטי תלות מוחלטת בתוצרי לוואי של זיקוק נפט. דבר שהופך אותה לפגיעה יותר מסקטורים אחרים. אל כתבה של BOF בנושא התראיין ג'ייסון וונג, מייסד חברת ייצור האריזות Paking Duck. חברה אשר מייצרת אריזות ייחודיות למותגים האמריקאים המיוחדים ביותר. "ידענו שהנושא הולך להיות גדול" אמר בכתבה. וונג טוען כי ידע להערך למלחמה שהיתה עתידה להשפיע על נתיבי הסחר ולפגוע בתעשייה.
כך על פי הדיווחים מאז תחילת העימותים, אפשר היה לראות שמחיר הפוליפרופילן המשמש למכסים זינק בשיעור של 48%. בעוד שהפוליאתילן המשמש לשפופרות רשם עלייה של 39%. מדובר בזינוק במחירים שלא נראה כמותו מאז שיאי מגפת הקורונה ב-2021. זינוק שמשפיע אפילו על חומרים קריטיים לשינוע כמו הניילון הנצמד. היום ספקי פלסטיק מבטלים הסכמים קיימים ומקפיצים מחירים בבת אחת.
מה שמשאיר את מותגי הביוטי מול דילמה בלתי אפשרית. האם לספוג את העלויות או לגלגל אותן ישירות אלינו?
לאורך השנים מותגים רבים ניסו להשתחרר מתעשיית הפלסטיק מהסיבה הזו בדיוק. מותגי יוקרה ואינדי רבים פנו לאלומיניום, הנחשב לחומר הניתן למיחזור באופן אינסופי. אך מתברר שגם הגזרה נפגעה במלחמה הנוכחית. שכן יצרניות האלומיניום הגדולות בעולם ממוקמות מסתבר באזור המפרץ. במקביל, חומרים חדשניים ומתכלים כמו ה-Vivomer, שמיוצר על ידי חברת Shellworks, מנסים להציע פתרון המבוסס על פסולת אורגנית. אלא שעד היום מעטים היו התחליפים שנמצאו כניתנים למחזור לא רק בתיאוריה. אלא האם הוא עוצב למציאות של איסוף ומיון בשטח.
כך שהמשמעות של המשבר הנוכחי עבור המותגים היא הכרעה קשה בין ספיגת העלויות לבין העלאת מחירים לצרכנית. מנהלים בכירים בתעשייה, כמו סימון דומיניצ'י מקיקו, כבר מדווחים על קשיים הנובעים מהאינפלציה ומעיכובים באספקה. ג'ייסון וונג מזהיר כי לוחות הזמנים לייצור, שבדרך כלל נעים בין שישה לתשעה חודשים, עומדים להתארך באופן משמעותי. והתעשייה כולה שוב לא יודעת איך יראה העתיד הקרוב. ואולי יש צורך בגישה חדשה לגמרי לתעשייה כולה.
