הסיפורים מאחורי קולקציות הגמר של המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל ׳22

ממש עוד רגע וקולקציות הגמר של הסטודנטים במחלקות השונות לעיצוב אופנה בארץ יזכו לראות אור. זו השנה המלאה הראשונה שחוו הסטודנטים מאז המגפה והקולקציות של הבוגרים כבר מוכנות לרגע החשיפה שלהן. אז שנייה לפני רגע החשיפה פגשנו אותם. התרשמנו מהתהליך ואפילו מהדגמים הסופיים. שמענו איך הייתה חווית היצירה והבאנו לכם הצצה ראשונה לסקיצות של הקולקציות. היום נציג לכן 3 קולקציות שכבר מוצגות בתערוכה של בוגרי המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל. 

קולקציית הגמר של בוגרת המחלקה מאיה קפלן 
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה? 

“אז אני אקרובטית וכל הפרויקט שלי הוא שילוב של 2 האהובות שלי. בעצם הבאתי את עולם העיצוב לאקרובטיקה. בשנים האחרונות יצא לי להתעסק בפיתוח אביזרים לפרופרומנס, אביזרים כך שבעצם משרתים אותי בזה שהם יוצרים ומאפיינים את המופע. התחלתי את המחקר לקולקציה בזה שהתייחסתי לדימוי שלי כבובה בעולם. מתוך המחשבה שכל אחד מגיע לעולם כיצור תמים ומנסה לפתח בו דרך ייחודית משלו. אבל יש הגבלות ומוסכמות שהעולם כופה עלינו וקשה לנו לשמור על הדרך הזו. בקולקציה אני מדברת על היכולת לפתח את הדרך הייחודית הזו תחת אותם מגבלות. בעצם פיתחתי מנגנון של מריונטה ששולטת בעצמה. הגפיים מחוברות אחת לשניה וכדי להרים את הרגל אני צריכה להורידת את היד. הקולקציה שלי היא גם מעיין מופע וזה עובד יחד.”

מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה? 

“פיתוח הקולקציה התחיל ממחקר תנועתי עם חבלים שבו קשרתי את עצמי כדי לנסות לפתח את המנגנון. את הקולקציה עיצבתי בהתאמה לתנועות שאני רוצה לעשות במופע וכל פריט שעוצב משרת את המופע. יש 3 מערכות לבוש ולכל אחת יש זוג נעלים, כפפות ומסכה וכולם עובדים יחד בתוך המנגנון. יש 3 בובות אנושיות, בובה אחת היא על חוטים ונעה בין עיצוב משוכלל / תנועתי לבין 2 בובות מוגבלות. כל הפיתוח של זה נעשה בסריקות תלת מימד של הגוף שלי ועבודה מעוד דיגיטלית לצד עבודת קראפט מסורתית עם עור. ככה יצרתי אביזר שנוצר לגוף מאוד ספציפי. אני שנה שלמה לומדת גם איך להזיז אותן שזה מאתגר בפני עצמו.”

מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?

“הדגם הראשי שיצרתי זה שמחובר למנגנון. הוא האחד שאני הכי מחוברת עליו ואני גם זו שיופיע איתו.” 

איך הייתה חווית הלמידה שלך במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל?

“האמת שהיה לי מדהים למרות הלחץ והעומס. המנחים שלי היו מדהימים אחד אחד, ירון רונן המנחה הראשי ושלי סתת קומבור שליוותה אותי המון. ועוד כל מיני מנחים לאורך השנים. פשוט נהנתי מכל רגע וזה לא סטנדרטי, הרבה אנשים חווים את הלימודים אחרת והם בהחלט לא קלים. אבל אני מרגישה שהצלחתי להנות מכל דקה שלמדתי ועבדתי פה. אני כבר במב בו אני מסיימת פרויקט וכבר מייצרת לעצמי דגם דומה ללבוש ביום יום, זה פשוט כיף.” 

קולקציית הגמר של בוגרת המחלקה לירז זיקרי
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה? 

“בגדול הקולקציה שלי מדברת על מערכות יחסים (לא זוגיות) שנגמרו, מערכות יחסים חבריות. זה מערכת יחסים שנגמרת לכל דבר, זה כואב, זה אבל ומשאיר צלקות ממש כמו עם בן זוג. כל הקולקציה שלי מדברת על כמה שזה משנה אותך ואולי אפילו מערער לך את האמון בבני אדם. וגם על איך לומדים להתמודד עם זה אחר כך.” 

מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?

“הכי מאתגר מבחינתי היה בעצם העובדה שאני מדברת על תחושות ורגשות. לא קיבלתי השראה מחפץ דומם, אז היה קשה לבטא רגש בתוך בגד. זה היה הקושי הכי גדול שלי וזו הסיבה שגם לקח לי זמן להתניע. אבל בסוף הבנתי שמה שאני מוציאה את העצבים שלי על בגדים קיימים. קרעתי, גזרתי והוצאתי את הזעם שלי על הבגדים ומתוך זה צמחו להם גזרות מיוחדות שמהן הפרויקט נבנה.” 

מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?

“הדגם שאני הכי אוהבת זה הדגם הראשון שעשיתי כי הוא היה מין הברקה. זה משהו שקרה בטעות וזרם לי ממש טוב. הוא היה שונה ולא רגיל. חשוב היה לי לשמור על כך שהקולקציה תהיה רדי טו וור אבל עם טוויסט מיוחד ולא משהו שעשו כבר. עם הדגם הראשון, שמתי את הצווארון על הראש וזה היה ברור לי שזה זה.  הייסורים בליצור אותו היו קשים. וזה גם משמעותי עבורי כי עד שהוא קרה הוא הכי משמעותי ומשם הכל כבר נפתח לי. מדובר באוברול שהוא כמו חולצה מכופתרת שהצווארון שלה עלה לראש עם כיווצים וקרעים וזה קצת פרום ועשוי ג’ינס.” 

איך הייתה חווית הלמידה שלך במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל?

“זו הייתה חוויה מורכבת, היו רגעים קשים וטובים. באופן אישי מבחינתי היה מורכב גם רגשית בגלל המרחק מהמקום בו אני גרה. אבל זו גם הייתה חוויה מספקת מעיין יחסי שנאה אהבה. אבל בסה”כ זה היה המקום הנכון עבורי מבחינת החוויה החברתית והלימודית. זה היה המקום הנכון עבורי וזכיתי לצאת מפה עם המון.”

 

קולקציית הגמר “קמיעות וכמיהות” של בוגר המחלקה דן אבוטבול
י
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה? 

“פרויקט הגמר שלי מתעסק בעיקרון במורשת משפחתית שאני ממשיך. לסבתא רבה שלי היה מנהג שכל נכדה שנולדה קיבלה חמסה וכל גבר שהתחתן קיבל מטבע זהב. אני אישית קיבלתי מטבע זהב מאיראן משהו מאוד מגניב ומיוחד. סבתא שלי נפטרה לפני שנתיים וזה יצר חלל די גדול. אז רציתי לחבר את כל השורשים שלי שבמהלך השנים התחמקתי מהם. או אפילו התביישתי בהם. פתאום הגעתי לכאן וגיליתי המון צדדים שלא הכרתי לפני, שמתי את כל מה שחששתי ממנו בקדמת הבמה. ופתחתי את העבר של סבתא שלי שהגיע מאיראן את זה שסבא רבא שלי היה צורף באיראן וחלק מהתכשיטים עוברים אצלנו מדור לדור. כל הקולקציה היא קולקציה של קמעות אז בעיקרון אני ממשיך את המסורת שהגיעה מאיראן בישראל.” 

מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?

“הכי קשה בעיני היה להתעסק עם הדימוי של החמסה ולנסות לקחת אותה למקום חדש, להביא אותה מהמקום שלי. פתחתי אותה, הוצאתי ושיחקתי עם הדימויים. עבדתי עם זכוכיות וזה היה מאוד מאתגר. בחרתי לעבוד עם זכוכית בגלל שיש לנו מנהג בבית ששותים אלכוהול כמעט בכל ארוחה אז הצטברו הרבה בקבוקים בבית. ופתאום חשבתי איך אני לוקח חומר זול ונותן לו במה במקום חדש וגבוהה. ריסקתי אותם לגרגירים כמו מלח גס והגעתי למעיין חומריות חדשה, שגילית לאחר מכן שהיא קיימת אבל זה מאוד הרים לי. עשיתי פיוזינג וחיברתי את הזכוכיות מחדש בהתכה בשילוב עם טכניקות שונות אחרות.”

מהו הדגם / פריט האהוב עליך מהקולקציה?

“אני הכי אוהב את הסיכה עם הזירקונים. בדרך כלל הייתי ממלא חומר אבל בה ניסיתי להחסיר חומר מתוך הזכוכיות, שיבצתי בה זרקונים וזה היה נורא מאתגר ולקח אותי למחוז חדש”.

איך הייתה חווית הלמידה שלך במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל?

“יש פה המון חוויות ותחושות רובן כיפיות ומהנות. מאוד התעצבתי כאן והרגשתי בבית. בבצלאל אולי כולם כל כך דומים שמרגישים מאוד בבית. אני חושב שזו אחת החוויות הכי מיוחדות שיכולתי לחוות וליצור. אני חייב להודות גם לרות זוגתי ולמנחה שלי יעל טרגן שהצליחה לתמוך בי לאורך הדרך וברגעים הקשים של השנה הזו.”

קולקציית הגמר “META MIND” של בוגרת המחלקה רות קלר
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה? 

הפרויקט שלי נקרא META MIND ומגיע אחרי שנים של מחקר עצמי והרבה התעסקות בתודעה ושינוי הרגלים. ואולי גם בהבחנה בזה שאני כאדם “אובר טינקינג” על הכל. בפרויקט רציתי לבטא את הקונפליקט בין הרצון לשלוט לבן הרצון לשחרר ולהיות “עם הטבע” שזה שני ניגודים שיש בי. בחרתי לבטא את הדבר בחומרים שאני הכי אוהבת לעבוד איתם – הדפסת תלת מימד, עור בעיבוד צמחי וכסף. יצרתי לי שיטת עבודה בה  השתמשתי בסריקות תלת מימד עליהן עבדתי לאחר מכן בתוכנה והדפסתי צורות ש”חזרו” לגוף בשילוב של מתכת ועור. מדובר בעצם בסדרה של אובייקטים שהם תכשיטים שמדברים על משהו שהוא מעבר ליכולת התפיסה שלנו. והיא שואלת שאלות עלינו כאנושות ובני אדם.” 

מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?

“היו לי המון אתגרים בעיקר מבחינה טכנולוגית. היה לי קשה מאוד לעבוד בתלת מימד על החיבור של החומרים. ובעצם כל הזמן לעבוד ולא לעבור על התנאים שהצבתי לעצמי. יצא שעבדתי בצורה של אובייקט אחרי אובייקט, ככה שעד סוף התהליך לא באמת הייתה לי תמונה רחבה של איך הכל יראה. היה לי ויז’ן מכוון. אבל ברמת הדיטיילס הרגשתי שהפרויקט נבנה תוך כדי ונתתי לזה באמת להיות. יצא שדרך הפרויקט תרגלתי את כל הדברים שאני רוצה לעבוד עליהם וביטאתי את הקונפליקט הזה שיש בי.”

מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?

“האובייקטים של הידיים עברו הרבה גלגולים ובדיקות. והם לקחו לי הכי הרבה זמן, עד שבסוף הזדקקו והפכו לאובייקטים מינימליסטיים. בדקתי אותם באינספור קומפוזיציות על הגוף והקושי היה בחיבור אל הגוף בשילוב עם הטכנולוגיה והחומריות. בגלל שרציתי לשמור על השפה שיצרתי באובייקטים הקודמים.”

איך הייתה חווית הלמידה שלך במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל?

“אני אתחיל בנק’ זמן מוקדמת. התחלתי ללמוד במקום אחר, למדתי במכון אבני עיצוב תעשייתי. סיימתי שנה א והגעתי לתערוכת בוגרים של בצלאל כדרך אגב. בתערוכה פשוט הבנתי שאני נמצאת במקום הלא נכון. אז עצרתי את הלימודים שם, עשיתי שנה מכינה ועברתי ללמוד פה. בצלאל היה אהבה ממבט ראשון בשבילי. התמסרתי למקום באופן מוחלט ונהנתי מכל רגע. היה לי את דן (בן זוגי) וכל חיי היו כאן. זו ההתנסות הכי טובה שיכולתי לבקש ולמדתי פה המון.”

My Cart Close (×)

Your cart is empty
Browse Shop
דילוג לתוכן