השנה מציינים 90 שנה לפרסומו של אחד הרומאנים הכי שערורייתיים של המאה ה-20: "חלף עם הרוח" מאת הסופרת האמריקאית מרגרט מיטשל. עלילת הרומן, שפורסם ב 1936, התרחשה דווקא מאה שנה קודם לכן באמצע המאה ה-19. וסיפרה את סיפורה של סקרלט אוהרה: נערה עשירה ופריווילגית מהדרום הגזעני של ארה"ב, שמסרבת להבין את זוועות מלחמת האזרחים האמריקאית המתרחשות סביבה, ומתעקשת לראות את עולמה בעיניים וורודות ורומנטיות, אפילו כשהבית שלה נשרף והמשפחה שלה עומדת על סף רעב.
הרומן עצמו נחשב לאורך העשורים מאז יציאתו לבעייתי מאוד
נקודת המבט האנוכית של סקרלט המתבגרת עושה רומנטיזציה לעבדות השחורה בארה"ב ולסבלם של העבדים באותה התקופה. יחד עם זאת דמותה כדמות נשית ספרותית, נחשבת עד היום למודל של הישרדות כנגד מלחמה ותופת. דווקא בגלל היותה דמות פגומה ואנוכית. מדובר בדמות תאוות בצע ,המתעקשת לחיות חיים יפים, ללבוש בגדים יפים. ולזכות גם בליבם של כל הגברים שהיא אוהבת. גם כאשר היא מוצאת את עצמה חסרת כל ונאבקת להאכיל את משפחתה.
בשנות השלושים, כשהרומן פורסם לראשונה, סוג כזה של תשוקה ואנוכיות נשית נחשב לשערורייתי. אבל כיום, לאור כל הקשיים שאנו חווים בעולם סביבנו, החומריות של סקרלט וההתעקשות שלה לחשוב על שמלות ותכשיטים דווקא ברגעים הכי קשים גורמת ליותר ויותר קוראים להודות שסקרלט או'הרה היא מודל האסקפיזם המושלם שלנו.
ויויאן לי והאופנה האייקונית של סקרלט אוהרה
אבל מה שקיבע את סקרלט או'הרה כאייקון אופנה לדורות היה הסרט "חלף עם הרוח" שיצא ב-1939. שלוש שנים לאחר פרסום הספר. בסרט כיכבה הכוכבת המיתולוגית ויויאן לי בתפקיד סקרלט. והתלבושות שלה, שעוצבו בעבודת אמן ע"י מעצב התלבושות ההוליוודי וולטר פלנקט. הן שהפכו את השמלות בסרט לשמלות המוכרות ביותר בתולדות הקולנוע.
סצנת המחוך בסרט שבה סקרלט נאחזת נואשות בעמודי המיטה שלה בעוד המשרתת חונקת אותה במחוך הדוק… היתה אחת הסצנות הראשונות בתולדות הקולנוע שהראו אישה במחוך. סצינה שאף הולידה את הסטריאוטיפ (השגוי היסטורית) שכל הנשים בעולם נחנקו פעם במחוכים. וגם מי שמעולם לא ראה את הסרט, מכיר את דמותה של ויויאן לי בשמלת הנוצות האדומה בעיצובו של וולטר פלנקט. וזו רק אחת ממספר רב של לוקים שדיברנו עליהם באופן מקיף בפרק האחרון של הפודקאסט סיידנוט.
כבר כמה שנים שעולם האופנה חוזר לרומנטיקה של אמצע המאה ה-19 עם שילוב של חצאיות נפוחות, מלמלה ומחוכים.
השנה נראה כי מעצבי האופנה נשענים על תקופתה של סקרלט אוהרה יותר מתמיד. Mason במרג׳יאלה כבר לפני שנתיים, הציגו מחוכים הדוקים בניצוחו של ג'ון גליאנו. דיור מציגים כבר שנתיים ברצף שילוב של שיפון דק ותחרה עדינה עם צווארונים מפוסלים וגבוהים בסגנון המאה ה-19. וגם בתצוגת אביב/קיץ 2026 של אלכסנדר מקווין ראינו מחוכים רכוסים עם חצאיות מלאות קפלים ברוח התקופה הויקטוריאנית.
החזרה להשראות מאמצע המאה ה-19 לא מפתיעה. התקופה בה חיה גיבורת "חלף עם הרוח" הייתה תקופה של רומנטיקה מקסימלית באופנה ובאמנות. תקופה מלאה בחצאיות נפוחות, פפיונים ומלמלות. אך יחד עם זאת החברה נשלטה ע"י חוקים התנהגותיים נוקשים, שהתבטאו גם בפריטי לבוש נוקשים כגון צווארונים מפוסלים ומחוכים . השילוב הזה בין רומנטיקה לנוקשות, קיבל כיום ברשת את השם "Controlled Softness" ("רכות נוקשה" או יותר נכון : "רכות בשליטה"). סקרלט עצמה כדמות ספרותית היא ההתגשמות של אסתטיקה ה"רכות הנוקשה". וזאת מעצם היותה דמות המסרבת להיכנע לעוני, מלחמה ופחד.
באחד מרגעי השיא של הרומן היא אומרת את המשפט: "נמאס לי ממלחמה ואידיאולוגיה! אני רוצה לחשוב על דברים יפים כמו שמלות, משי ומלמלות!". ומי מאיתנו לא יכול בימים אלה להתחבר לדחפים ולרגשות שעומדים מאחורי הציטוט הזה. כי עולם האופנה כבר יודע, שבתקופות שכולנו עסוקים בלתפור לעצמנו את שמלות הנשף ההישרדותיות שלנו מהווילונות המטאפוריים שברשותנו. כולנו קצת סקרלט או'הרה.
