ביום שישי האחרון בשעות הצהריים, נעשתה היסטוריה בבית האופנה דיור. בפעם הראשונה מאז 1969 יהיה אחראי מעצב אופנה אחד על קולקציות הגברים והנשים יחד. המעצבים הגדולים בעולם הוזמנו לחזות באירוע. אנשי תעשייה ומפורסמים כאחד הצטופפו בין השורות. ומסיבות צפייה התקיימו ברחבי העולם.
קולקציית הגברים הראשונה של ג'ונתן אנדרסון לדיור הציגה את הדרך הייחודית שלו "לקודד מחדש את המותג"
כ-600 אורחים הוזמנו לתצוגה עצמה שהתקיימה בפריז באוהל שנבנה במיוחד מול קברו של נפוליאון. חלל התצוגה עוצב בהשראת מוזיאון ה"גמלדה גאלרי" בברלין. ועל מנת לשדר אמינות בחלל הושאלו לבית האופנה יצירות אמנות יקרות ערך מהלובר. בימים שקדמו לתצוגה פרסם המעצב ברשתות החברתיות ושלטי חוצות ברחבי פריז, רמזים לאשר יבוא. תצלומי פולארויד של אנדי וורהול של לי רדזיוויל וז'אן-מישל בסקיאט. תיקים עם שמות של ספרים ספציפיים. ואפילו תמונות בהן נראה הלוגו הישן של בית האופנה.
קולקציית הגברים לאביב 2026 של דיור נבנתה על פי המעצב על המתח בין שלושה עמודים: פריטי "נורמקור" כמעט אגרסיביים, העתקים של בגדים היסטוריים. וכן גם פריטים קונספטואליים בהשראת שלוש שמלות הוט קוטור מארכיוני דיור המוקדמים. (הקפריס, הסיגלה והדלפט לפי WWD). אנדרסון פתח את התצוגה עם ז'קט בר, הבסיס של ה"ניו לוק" של דיור, בגרסה שלו עם טוויד ירוק כהה וצווארון פיי קצר שחור. הוא שילב אותו עם מכנסי קרגו קצרים בצבע אוף-ווייט בעלי קפלים נפחיים, שהיוו התייחסות ישירה לשמלת הדלפט של דיור מ-1948. וחיבר הכל עם גרבי ספורט, סנדלי דייגים, צווארון נוקשה ועניבה.
המעצב האירי מעבר להתייחסות האישית למייסד, תפס את הקולקציה גם כפרשנות על מעמדות.
כך לדוגמא, את מעילי המאה ה-18 ייצר אטלייה הקוטור של דיור. ה"דיור טוט" (Dior Tote) זכה לרענון עם עיצובים של של עטיפות ספרים קלאסיים כמו "דרקולה" של בראם סטוקר ו"בדם קר" של טרומן קפוטה. על פי הדיווחים כדי לחזק את מעמדו בעולם האמנות, אנדרסון שיתף פעולה עם האמנית האמריקאית שילה היקס מפריז. זו עיצבה אישית את תיק הליידי דיור עלה על המסלול עם שכבות של ציציות. מה שרומז על שיתופי פעולה עתידיים פוטנציאליים דרך פרויקט דיור ליידי ארט. ואפילו החלל והיצירת נכחו אשר אצרה אוליבייה גאבה, מנהל מחלקת אמנות הדקורציה בלובר היו קריצה למייסד. ושיקף את השורשים העמוקים של המותג בעולם האמנות,שכן כריסטיאן דיור החל את דרכו בכלל כגלריסט.
בעולם למרות הפאר שהוצג על המסלול, אנשים יוצאים בהצהרות גדולות נגד הקולקציה
אני יכולה להבין את זה, גם אני בהתחלה לא התלהבתי מהמינוי. אנדרסון אמנם איש מוכשר מאוד אך גם כזה שנוטה לייצר לא פעם עיצובים מעצבנים וחסרי תכלית. הקולקציות שלו לא פעם מתיימרות וזחוחות. אבל אי אפשר לקחת ממנו, את הכישרון. וכאן אפשר היה לראות שאדוני הפעיל את הראש. הוא עשה שילובים חכמים בין גזרות וצבעים. לקח את הסטנדרט התעשייתי והמשעמם של גברים ונתן לו משמעות חדשה עם גזרות עתיקות. ואפילו הצליח לשלב לא מעט פריטים "מכירים" בלוקים עמוסים השראה ממאה אחרת. אנדרסון הצליח לאזן בצורה המושלמת בקולקציה הזו בין אמנות למכירה. וזה בדיוק מה שהעולם שונא.
כולם כנראה ציפו לראות מאנדרסון חזון, "גליאנוי". אבל אנדרסון הוא לא גליאנו. הוא לא יוצר באותו חלל ולא נולד רק כדי לייצר פרובוקציה. אנדרסון הוא האיש שהצליח לקחת בית אופנה מנומנם כמו LOEWE ולהפוך אותו למותג המפורסם בעולם. וזאת בזכות יציקת ערמות של השראה וקראפט לתוך מוצרים שאנשים אשכרה יקנו בחנות. אז איפה פה האכזבה? בימים האחרונים התפרסמו ידיעות שחלק מהמעילים החדשים בדיור ימכרו ב-200 אלף אירו. בעוד תיקים ימכרו ב-9 אלף אירו. מעילים שנוצרו בעבודת יד על ידי מחלקת הקוטור למה ציפיתם?
