בשבוע האופנה האחרון בניו-יורק המותג Proenza Schouler הציג על המסלול דוגמניות עם ליפסטיק מרוח וצללית אדומה מתחת לעיניים. המותג Collina strada הציג דוגמניות עם שיער מבולגן ויבש. הטיקטוק כר מכנה את המראה כ-״Tired Girl״ אבל השורשים שלה מגיעים בכלל מהמאה ה-19 בשיא המהפכה התעשייתית.
הטיקטוק שמכנה הלוק "Tired Girl Trend" ("טרנד הבחורה העייפה") הכתיר אותו כאנטיתזה לקלין גירל ששלטה ברשתות בשנה שעברה.
אבל כשמשלבים את לוק "הבחורה העייפה" עם הטרנד הגותי בעולם האופנה, וחזרתו של המראה הכחוש הודות לתרופות כמו אוזמפיק. מתקבל הרושם שהמראה הטרנדי לעונה הזו הוא יותר מסתם "עייף" או "מבולגן". למעשה, נוצר הרושם שאנחנו עדים לחזרה מדאיגה של מראה המזכיר חולי.
רומנטיזציה של חולי הוא לא תופעה חדשה. למעשה אפשר למצוא את השורשים שלה כבר במאה ה-19 בשיא המהפכה התעשייתית. התקופה הזו ראתה מהפכה טכנולוגית שהביאה חידושים כמו תחבורה, תעשייה ומסחר. אבל יחד איתם הולידה גם מחלה נוראית בשם שחפת. דלקת ריאות קטלנית שפגעה במעמדות העניים והמנוצלים ביותר. אלו שחיו בערים מתועשות ללא תברואה בסיסית ונשמו פיח מפעלים על בסיס יומי. והיא גרמה לחולים לפתח רזון קיצוני, חיוורון קשה והתנשמות כבדה. הנפגעות העיקריות באותם ימים היו כמובן נשים. שללא יכולת לקבל השכלה או לעלות בסולם החברתי ללא בעל עשיר, מצאו את עצמן פעמים רבות קורבנות של תעשיית המין.
אבל כל זה לא הפריע לאמנים, לציירים ולמשוררים הגדולים ביותר של התקופה להפוך אותן לאובייקטים של רומנטיקה ותשוקה.
להפך, הם הוקסמו ממראה הנערות החיוורות והכחושות שגוועו לאיטן בסמטאות הערים. והפכו אותן למוזות של ציורים וכתיבה רומנטית. עד כדי כך שאפילו נשים עשירות התחילו לקנא במה שכונה ה"רומנטיקה של העוני והחולי". והחליטו לחקות אותו ע"י שימוש מוגזם במחוכים שהיו קטנים עליהן והדוקים יתר על המידה. ההידוק המוגזם שזכה לכינוי Tight Lacing (רכיסה הדוקה) מנע מהן לעכל מזון או לנשום בצורה סדירה. מה שהוביל פשניסטות רבות לרזון וחיוורון קיצונים שחיקו את זוועות מחלת השחפת. רופאים במאה ה 19 אפילו החלו לכנות את טרנד האופנה הזה "שחפת שיק" (Consumption Chic) .
לשמחתנו, טרנד ה"שחפת שיק" חלף מהעולם בתחילת המאה ה-20, אבל הרומנטיזציה של מראה האישה החיוורת, הכחושה והשברירית לא נעלם.
גם לא עם עליית הדמוקרטיה וזכויות הנשים. וכך קרה שב-1992, ממש 100 שנים אחרי ה"שחפת שיק", נולד הגלגול החדש שלו שזכה לשם הזוועתי "הרואין שיק". זה קרה כאשר מעצב האופנה האמריקאי קלווין קליין בחר בנערה בריטית דקיקה ושברירית. בת *14* (!) בשם קייט מוס לככב בקמפיין הבושם החדש שלו.
קליין התעקש לצלם את מוס בתצלום שחור-ולבן כדי להעניק לה אווירה דיכאונית. הצלם מריו סורנטי, שהתמודד בעצמו עם התמכרות קשה לסמים, יצר לה צל כבד מתחת לעיניים והדגיש את עצמות הבריח שלה. כדי להקצין את הרזון הטבעי של הנערה התמימה, ולהפוך אותו למשהו אפל יותר שהוא הכיר מקרוב מסמטאות ניו-יורק מוכות הסמים.
תוך זמן קצר אימצו כל מגזיני האופנה ומסלולי התצוגות את המראה, שהם כינו "הרואין שיק". מראה שתעשיית האופנה בשנות התשעים הצדיקה כאנטיתזה למראה הזוהר והמוגזם של שנות השמונים שקדמו להן. אבל גם כל מי שהתריע על כך שהטרנד הזה מקדם ומהדר חולי, האשים את מוס בת ה-14. במקום את המעצב המפורסם או הצלם הבוגר שבחרו להגזים ו"ללכלך" את הלוק הטבעי של הנערה.
היום ב-2026, כשכל מותגי הביוטי מכריזים שטרנד ה"בחורה העייפה" עם השיער המבולגן והעיניים האדומות הוא בסך הכל התנגדות לשלמות המזויפת שיצרה טכנולוגיית ה AI. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: האם זה לא גלגול נוסף והרסני של טרנד השחפת מהמאה ה 19 ו-ה"הרואין שיק" של הניינטיז?
כי הרי תצוגות האופנה לא מתכוונות להאדיר את מראה האישה הבוגרת טרוטת העיניים שסיימה לעבוד בשתי משמרות, או האמא הרצוצה עם שאריות ה"מטרנה בשיער". זה הרי לא רומנטי! הכוונה שלהם היא כמובן לנערה עם השיער המבולגן בדיוק במידה הנכונה, והעיניים הבוכיות במלנכוליה אסתטית שמודגשת בצללית יוקרתית. וכל זה מלווה כמובן בחזרתו של המראה הכחוש משנות התשעים.
אז האם זה טרנד "הבחורה העייפה"? או אולי עוד גרסה מיופייפת ורומנטית של תשישות ואפילו חולי?
בסופו של דבר חשוב שנזכור שתשישות, חולי וגסיסה אמיתיים הם אינם- ומעולם לא היו- יפים, רומנטיים או אסתטיים. לא משנה כמה מאות שנים של ספרות, קולנוע או אופנה ניסו לשכנע אותנו אחרת. אבל הרומנטיזציה של התשישות והחולי, בעיקר כשזה מגיע לנשים, לעולם לא תשנה. כי הדימוי של אישה שברירית, חיוורת וחולה לנצח ישרת אינטרסים של קבוצות מסוימות במוקדי כוח. ולכן חייבים תמיד להכיר במעגלים חוזרים של טרנדים לאורך התקופות. ולדעת להבחין מתי הם מהדהדים היסטוריה אפלה. אפילו כשהם צבועים בצללית העיניים הכי טרנדית של העונה.
