BringThemHomeNow#

על ביונסה והשאלה האם אפשר "לטפל" כראוי בסגנון לבוש השייך לאוכלוסיה מסוימת? 

בשבוע שעבר דיברנו פה על הקולקציות ששואבות השראה מהלבוש האמריקאי מערבי. ה-WESTERN. איך הצליח המעצב והאמן האמריקאי פארל וויליאמס לייצר קולקציה שלמה בנושא עבור בית האופנה לואי ויטון. והביא איתה מעבר לאופנה משובחת גם המון מסרים של שוויון ואהבה. אלא שבשבוע שעבר גם ראינו כיצד סגנון הלבוש הזה הופך לטרנד ומעורר זעם רב. והאחראיות? לא אחרות מאשר ביונסה וקים קרדשיאן. 

הרבה אנשים הרימו גבה לנוכח הקולקציה האחרונה של המעצב לבית האופנה הצרפתי לואי ויטון.

הקולקציה שאבה השראה והייתה מחווה לסגנון הלבוש האמריקאי מערבי (Western). היא הראתה את המסורת המיוחדת של סגנון הלבוש והחיים אבל דרך העשייה הדקדקנית של בית האופנה. באותה נשימה הוא גם נתן לקהל האירופאי (וגם האמריקאי) שיעור חשוב על ההיסטוריה של המערב האמריקאי. וגם חלק כבוד לעשייתם ומורשתם של הקאובויים בני המיעוטים. והוא לא היה היחיד ששילב נגיעות של סגנון הלבוש גם המותג dsquared. שיתוף הפעולה בין Kenzo ו-LEVIS ואפילו המותג הקוריאני THUG CLUB לקחו חלק. 

היה ברור לכולם שמהר מאוד נראה את הלוקים הללו מגיעים מהמסלול אל השטיח האדום. וכמובן הראשונה שהגיעה בלוק שלם של פארל ללואי ויטון היתה ביונסה בטקס הגראמי. היא אמנם לא צעדה על השטיח האדום אבל נכנסה לאולם בלוק שלם מהקולקציה הכולל כמובן כובע קאובוי מדויק. על פניו היה נראה בחיבור מופלא. אלא שאז לא ידענו מה ביונסה מתכננת. שכן בערב שלאחר הסופרבול הודיעה הזמרת כי היא מוציאה אלבום קאנטרי. 

חזרה לאופנה – בימים מאז הגראמי יצא לנו לראות אינספור מפורסמים בלוקים בסגנון הלבוש הזה 

אלא שברובם מדובר באנשים שמצליחים לקחת את המגמה ולהפוך אותה לבדיחה. הדוגמא הקשה ביותר, היא כמובן קים קרדשיאן שהגיעה לסופרבול בלוק שלא תאם את האירוע או המציאות. נפעמתי לגלות שלראשונה אני חושבת שביונסה עשתה משהו כראוי והצליחה יחד עם פארל לתת משמעות חדשה להסיטוריה. אלא שאז עברו יומיים ובזמן שהתבשלתי על הכתבה הזו היא הגיעה לתצוגת האופנה של לואר בלוק מאוד ערום כאשר לראשה… כובע קאובוי.

אותו לוק קיבל הרבה מאוד מקום בתקשורת והכעיס לא מעט אנשים. בעיקר את אנשי המערב האמריקאים. אז נכון, הזמרת כנראה תדבוק בקו הלבוש הזה כדי לקדם את אלבום הקאנטרי שלה. אבל האם כל לוק עם כובע קאובוי או עניבת בולו תופס? האם האישה שגדלה בטקסס לא חשבה שסגנון הלבוש הזה ירגיז אנשים? 

וכאן עולה שאלת ההמשך החשובה והגדולה – האם יש "דרך" לטפל בסגנונות המשוויכים לקבוצות שונות? 

אם ניקח צעד לאחור (וגם אני לקחתי נשימה ועבר לי הקריז הראשוני) "טיפול נכון" הוא מושג עכשווי. כזה שנולד בגלל תרבות ה-WOKE. מושג שלא פעם במקום לתת לתרבויות לצמוח ולהתפתח דווקא מסרס אותן. אם כל אדם או מעצב יהיו מוגבלים רק לסגנון / אורח החיים / המוצא אליו נולדו לעולם לא יהיה חופש. ברור ומובן שאף אחד לא רוצה להיות "תחפושת". שאנשים לא רוצים לראות אלמנטים חשובים מחייהם זרוקים בחנויות אופנה מהירה כמו זבל. 

כאשר קים רצתה להשתמש בשם קימונו עבור המותג, שאנחנו מכירים כסקימס, היא הואשמה בניכוס תרבותי ופגיעה אנושה במורשת היפנית.  בקו ישיר אנחנו רואים בשבועות האחרונים דיווחים על הכעס של אנשי המערב האמריקאי על הפיכת סגנון הלבוש והחיים שלהם לטרנד. קהילת הקאנטרי לא התלהבה מהחדשות על אלבום הקאנטרי של ביונסה. והזעם של הקהילה הוביל גם לסקנדל בו תחנת קאנטרי לא הסכימה לנגן את השיר החדש שלה ברדיו שלהם. 

אבל האם הזעם מוצדק? האם חייב "לטפל" כראוי בכל דבר? ומה יקרה לתעשייה ולחברה אם לא יהיה את האפשרות לעצב ולהתלבש בחופשיות?

מכתיבת הכתבה הבנתי שאני בעד עיצוב ששואב השראה וחולק כבוד לתרבויות והיסטוריה. מסתבר אחרי שנרגעתי בעצמי שאני גם חושבת שלא חייב לכעוס על כל דבר (אל תגלו לאמא שלי). אבל עדיין זה לא אומר שהלוק של קים מקובל עליי.  

Translate
דילוג לתוכן