לפני שבוע בדיוק יצאה ההודעה הרשמית שהזמרת SZA נבחרה להיות המנהלת האמנותית הראשונה של המותג ואנס. אבל עולה השאלה – למה?
עבור המותג מדובר בפעם הראשונה שהוא ממנה מעצב ראשי בצורה כזו או אחרת. וכמו רבים אחרים הוא בחר לתת את התפקיד לאמנית בולטת
על פי הדיווחים, SZA בדומה לאחרים שזכו בתפקיד דומה, תפקח על המותג כולו. החל מעיצוב קולקציות בלעדיות ועד לפיקוח על קמפיינים עתידיים. הזמרת שנהנת מאוד לצאת נגד ישראל כבר שנים, עתידה ״להביא לידי ביטוי את סגנונה הייחודי והחופשי״. בהצהרה הרשמית סיפרה כי בואנס היא מרגישה חופשייה. תיארה איך מאז ומתמיד התחברה לאתוס של המותג. וכמובן איך היא נועלת את הנעליים שלו כבר שנים.
המינוי של סזה ל״תפקיד״ מגיע אחרי שורה של מינויים דומים. החל מאסאפ רוקי במותג המשקפיים ריי באן ועד לטראוויס סקוט במותג אוקלי. כולם קיבלו ״אחריות קריאטיבית״ על המותג והגיעו על מנת לתת לו את הסטייל המיוחד שלהם. אך בפועל – האם לא מדובר בניכוס תרבותי גדול יותר מזה של ווילי צוואריה ואדידס?
האם בכלל מגיע למפורסמים הללו לזכות בתפקידים שאמורים להיות שמורים לבעלי המקצוע שבאמת מבינים את העבודה?
ההודעה לא גרמה לאף אחד להתרגש יותר מואנס. בעיני היא בכלל גורמת להרמת גבה. מדוע כל פרזנטור צריך לקבל את הטייטל של קריאייטיב דירקטור? האם לסזה בכלל יש מה לתת בעולם העיצוב? אם נסתכל לעומק על המקרה ואנס נוסדה ב-1966 בכלל כמותג נעלי ספורט. עם השנים הפכה פופולרית בעולמות הסקייט וניצלה גם את התרבות הזו על מנת להפוך למותג בינלאומי. היום עם למעלה מ-2,000 חנויות ברחבי העולם… היא צריכה להמשיך ״להשפיע״ כדי לצמוח.
אלא שבפועל המוצר שהיא מוכרת לא השתנה עשורים. ואין לו באמת שום השפעה לא על מי שנועל אותו ולא על מי שחווה אותו מהצד. הבחירה לייצר ״השפעה״ עם אמנית מפורסמת היא להתעלם מהעבודה שהמוצר פשוט משעמם. מי יכל אולי להפוך אותו למוצר לא משעמם? מאות אלפי מעצבים שקיבלו את ההשכלה הפורמלית והשקיעו את כל חייהם להיות חלק מהתעשייה. אנשים עם רעיונות וסט יכולות שיכול לשנות את המשחק.
אבל למה לעשות משהו חדש? כשאפשר לשים שם של מישהו מפורסם על הנעל הבינונית ולמכור עוד כמה מאות אלפי יחידות ממנה?
המשחק המטופש הזה שנולד לצורכי שיווק קפיטליסטי מדכא את עולם האופנה וחבל שמותגים גדולים ומבוססים כל כך לא מוכנים לתת צ׳אנס אמיתי לאנשים מוכשרים באמת.
