עולם האופנה נפרד היום מהמעצב האגדי ולנטינו גאראווני. האיש שהפך את הקוטור האיטלקי למוכר בכל העולם, חי בארמונות והלביש את הנשים המפורסמות ביותר הלך לעולמו בגיל 93
בתקשורת בעולם מציינים כי ולנטינו בן ה-93 זכה לשרוד את ירביו המיתולוגיים והשאיר אחריו מורשת ענפה
על פי טים בלאנקס, בתקופת הזוהר של תעשיית האופנה למגזין WWD היו שמות קבועים ל-3 המעצבים הגדולים והחשובים של אותה תקופה. איב סאן לורן היה המלך, קרל לגרפלד הקיסר והאחרון, ולנטינו, נקרא THE CHIC. אך הדוקומנטרי שיצא על חייו של המעצב האיטלקי ב-2008 שינה את את זה. הסרט ״הקיסר האחרון: ולנטינו״ הציג את חייו באור שונה. חשף את הפאר וההדר שיצר לעצמו וכן את האמנות המיוחדת שלמד מקרוב והפך למעצמה בינלאומית.
על פי הסיפורים ולנטינו גאראווני שנולד ב-1932 גילה כבר בגיל צעיר משיכה עזה ובלתי מתפשרת לאסתטיקה ויופי. הוא היה בן יחיד להורים אמידים דבר שאפשר לו לחיות חיי מותרות ולהתעקש על בגדים ונעליים בהזמנה אישית. מאז ומתמיד נמשך לאופנה ועד גיל 18 עבד יחד עם דודתו התופרת של העיירה בייצור פריטי אופנה.
בגיל 18 החליט לעזוב את איטליה לטובת לימודי אופנה בפריז. שם בבירת הקוטור למד לעומק את המקצוע שכל כך אהב.
הוא התמחה בבתי הקוטור והאופנה הנחשבים של ז'אן דס וגיא לרוש. בהם ראה מקורב ואף ספג את הטכניקות המורכבות של התפירה העילית. העבודה אצל גיא לרוש נקטע לאור הרצון העז של המעצב לחזור לרומא כדי לפתוח סטודיו עצמאי בוויה קונדוטי היוקרתי. את החשיפה הראשונית שלו קיבל בזכות לא אחרת מאשר השחקנית אליזבת טיילור. אחת הלקוחות הראשונות שלו שצילמה באותה תקופה את הסרט קליאופטרה בעיר.
אך למרות הכישרון והפרסום ההתחלה העצמאית הייתה מורכבת והעסק הצעיר עמד בפני פשיטת רגל. עד למפגש הגורלי ב-1960 עם הסטודנט לאדריכלות ג'יאנקרלו ג'יאמטי. שיהפוך לשותף איתו יקים אימפריה. שתחילתה ביולי 1962, בתצוגת אופנה גורלית ביום האחרון של שבוע האופנה שהתקיימה בארמון פיטי בפירנצה. הקולקציה עוררה סנסציה בקרב הקניינים והעיתונות. והזניקה אותו בין לילה ממעצב אנונימי לכוכב בינלאומי.
החזון האסתטי של ולנטינו היה ברור ובלתי מתפשר: "אישה חייבת לגרום לראשים להסתובב כשהיא נכנסת לחדר"
הסוד היה טמון בחייטות העילית ובצבע אחד שהפך לאובססיה, הצבע האדום. הרומן של ולנטינו עם הצבע החל בגיל 17 והמעצב דאג לשלב תמיד שמלה אדומה אחת בכל קולקציה. למזל טוב. רגע השיא שולנטינו עצמו בחר לציון הקריירה שלו היה דווקא זכייתה של ג'וליה רוברטס באוסקר ב-2001. כשהיא לבושה שמלת וינטג' שלו. אלא שיש מי שיגידו כי הוא השיא שלו היה עם "קולקציית הלבן" מ-1968. ממנה בחרה ג'קי קנדי את שמלת החתונה שלה לאונאסיס. מהלך שהוביל ל-400 הזמנות לאותו הדגם בדיוק.
על פי הדיווחים גם לאחר שפרש ב-2008, ולנטינו נותר דמות נערצת. הוא בילה את שנותיו האחרונות בטירותיו. וכשהביט לאחור על חייו, המעצב האגדי סיכם אותן במשפט אחד "אני אוהב יופי. זו לא אשמתי".
