בזמן שמרבית בתי האופנה בוחרים להשחיז סכינים ולחדד את הערך והקראפט. דמנה בחר לקחת את גוצ'י ולעשות אופנה סקסית, חצופה ו… לא רצויה. אבל מומחים אומרים שלמרות הדחייה הראשונית של הקהל הסגנון כבר מחלחל.
תעשיית האופנה צועדת לעידן חדש של יוקרה אבל יש מי שהולכים בדיוק נגד הזרם
רק לאחרונה כתבה פה כתבת המגזין אינה באלי על ה-BRAND SIGNS. הדרך החדשה של מותגי היוקרה לשווק את עצמם באופן ברור אבל בלי לוגו בולט. כולם, כמעט בלי יוצא מן הכלל חיכו לראות איך דמנה ימצב מחדש את גוצ'י בהתאם לרוח התקופה. ולמרות שהיו אינספור השערות על הכיוון, אף אחד לא חשב שהוא ילך לאחור. יחזור לאופנה ממנה התעשייה כולה מנסה להתרחק כמו מאש.
אבל המעצב השנוי במחלוקת עובד על פי החליל של עצמו בלבד. בזמן שהמתחרים פונים לעיצובים מסחריים, מחירים אמנותיים. דמנה פועל באי מבודד ומפתח סגנון נועז ולעיתים גם פוגעני. אבל סגנון שמחלחל בהדרגה למותגים אחרים ואפילו על פי דיווחים זוכה כבר להעתקות רבות בתעשייה.
אם לסגנון הכללי אולי יקח זמן לתפוס בתחום הדנים קו העיצוב החדש של דמנה כבר הפך לנורמה החדשה
בשבוע שעבר התקיימה במילאנו תערוכת Denim Première Vision. שם על פי דיווחים כבר אפשר לראות את ההשפעה של גוצ'י על הענף כולו. הגזרות הפכו צרות יותר, גובה המכנס נמוך יותר. ואפילו הדנים עצמו זוהר, מבריק ואף נוצץ יותר. לכתבה של SJ DENIM התראיינה איימי לברטון, מייסדת סוכנות ייעוץ הדנים דנים דודס שבסיסה בלוס אנג'לס. בה סיפרה כיצד הצעדים הללו של המעצב מספקים מרשם מדויק למלחמה בעייפות הטעם הטוב.
לטענת לברטון, המעצב השנוי במחלוקת הופך מיניות מופגנת וסמלי סטטוס למחזה שמאתגר ישירות את המינימליזם המאופק ששלט באופנה בעונות האחרונות. הוא הולך לכיוון של מותגים כמו דיזל, דיסקוורד או סבן אבל מקצין אפילו את האלמנטים הבולטים ביותר בהם. דוגמא לכך היא הבחירה לעלות על המסלול נשים בעלות גוף רזה במיוחד. בניגוד למותגים האחרים שניסו לשחזר את שנות האלפיים אבל בצורה כוללנית.
באופן אישי ההקצנה הנוכחית מרגישה לא תואמת את הרוח הצרכנית. ולמרות שהגישה של המעצב היתה תמיד להעביר ביקורת חברתית על ידי עיצוב מוקצן, יש לשאול איפה עובר הקו? אבל אם המותגים המסחריים כבר מאמצים… מה עוד יש להגיד?
