עדכון 31.8.2026 – היום יצאה ההודעה הרשמית בדבר ביטול התערוכה המתוכננת של המעצב ג'ון גליאנו במכון התלבושות של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק.
ביטול שמגיע בעקבות ביקורת ציבורית גוברת וכן גם על פי הדיווחים לחץ מתמשך מצד תורמים ובכירים בממשל. התערוכה, הייתה אמורה לבחון את מורשתו העיצובית לצד התמודדות עם התבטאויותיו האנטישמיות והגזעניות שהובילו לפיטוריו מדיור. למרות שרבים ראו בה בחירה נועזת ומבורכת (גם אני) היא עוררה סערה תקשורתית נרחבת. שכללה אפילו מכתב מחאה רשמי מיושבת ראש מועצת העיר ניו יורק, ג'ולי מנין.
בפוסט שפרסם בחשבון האינסטגרם שלו הסביר גליאנו כי קיבל את ההחלטה לבטל את האירוע לאחר התייעצות עם הנהלת המוזיאון, מתוך רצון שלא להעמיד את המוסד בעמדה מורכבת. או לגרום כאב נוסף לקהילות היהודיות והאסייתיות. הוא הדגיש כי כפרה אמיתית אינה מושגת באמצעות מחווה ציבורית או תערוכה במוזיאון. התערוכה, הייתה מעניקה לגליאנו מעמד נדיר של אחד מ-3 המעצבים החיים היחידים שזכו לתערוכת יחיד במוזיאון. היא זכתה לתמיכה מלאה מצד מנכ"ל המטרופוליטן מקס הוליין והאוצר אנדרו בולטון.
הנושא הכי מתבקש אבל אולי גם הכי שערורייתי הגיע. מכון הלבוש של מוזיאון המטרופוליטן בחר סוף סוף לתת את הבמה לאחת הדמויות המסעירות והשנויות במחלוקת בתעשייה. כן, נושא התערוכה הבאה נחשף וכך באביב 2027 נזכה לראות לראשונה תערוכה שתחקור את מסעו המיוחד של ג׳ון גליאנו.
התערוכה, שתיקרא "John Galliano: Horizons", מעניקה למעצב מעמד נדיר אך כזה שמגיע לו
לאורך היסטוריה של מוזיאון המטרופוליטן, רק שני מעצבים חיים זכו לתערוכת המוקדשת כולה ליצירתם. הראשון היה איב סן לורן בשנת 1983 בארגונה של דיאנה ורילנד. והשנייה הייתה ריי קוואקובו מייסדת קום דה גרסון סביבה נוצרה תערוכה בשנת 2017. כעת מצטרף גליאנו לרשימה המצומצמת והיוקרתית הזו.
תחת האוצר אנדרו בולטון, התערוכה שתקום תשרטט את המסע המורכב של גליאנו. היא תכלול פריטים מקולקציית הסיום האגדית שלו מסנטרל סיינט מרטינס משנת 1984, "Les Incroyables". לצד פריטי ארכיון, סקיצות, ספרי מחקר ואביזרים. התערוכה תעקוב אחר דרכו מתחילתו כמעצב צעיר בלונדון, דרך מינויו בג'יבנשי, נסיקתו בכריסטיאן דיור. וכמובן הנפילה לתהום שהובילה אותו לדרך חדשה ארוכה ומייגעת בסופה המציא את עצמו מחדש במרג'יאלה.
אחרי שנים של מחקר מעט אמורפי שנע בין תרבות וצללית הפעם ניגש מכון הלבוש לחקור זיכרון, חומר ורגש
בולטון הסביר בכתבה למגזין ווג כי הקונספט אמור להדהד את הדרך המיוחדת בה המעצב יוצר. הוא הדגיש כי כל קולקציה של גליאנו מתחילה כמסע בין אלמנטים המופרדים על ידי זמן, מקום או מדיום. לדבריו, התערוכה ניגשת לאופנה כצורת מיפוי המתווה זיקות, מתחים ותמורות. ומראה כיצד דימויים הופכים לרעיונות, רעיונות לחומר, וחומר לרגש. בולטון הוסיף כי התערוכה בוחנת כיצד גליאנו מיפה מחדש את העולם. וכן גם כיצד התנהגותו והערכים התרבותיים המשתנים עיצבו מחדש את ההבנה או התפיסה של עבודתו.
ברור לכל כי גליאנו הוא מעצב אשר רבים במיוחד פה בארץ לא מוכנים לחנון והתערוכה על פי הדיווחים לא מתעלמת מהנקודות האפלות. ב-2011 ולאחר שנים ארוכות של דעיכה אישית גליאנו פוטר מדיור בעקבות מצבו הנפשי, השימוש בסמים וההתבטאויות האנטישמיות שחתמו הכל אי שם בבר פריזאי. גליאנו היה מבין הראשונים שחווה את תרבות הביטול עוד שהייתה בחיתוליה. אך בשונה מרבים אחרים עשה דרך ארוכה ושינה את חייו.
אנה וינטור התייחסה לכך ישירות וציינה כי אין אדם שראוי יותר לתערוכה בסדר גודל כזה.
לטענתה גוף העבודה שלו משלב ידענות, יצירתיות, חושך ואור. ובאותה נשימה גם כי הקריירה שלו אינה מוגדרת על ידי רגע בודד. התערוכה לפי ההצהרות לא תירתע מהאפלה בעברו שכן היא חלק ממה שעיצב אותו. מקס הוליין, מנכ"ל המוזיאון, הוסיף כי השפעתו של גליאנו על האופנה היא עמוקה ובלתי ניתנת לערעור. ואני חייבת להודות כי למרות הזעם ברשת מדובר במעצב שצריך לזכות בהכרה הזו אך גם כי יכול להיות שדווקא השיח סביב התקרית האנטישמית שלו מגיעה ברגע נכון. רגע בו הציבור הכללי מנהל רומן לא ברור עם אנטישמיות, וגליאנו הוא דוגמא מעולה לאדם שלמד על בשרו – למה לא.
