טרנד הלוגומניה של 2010 הוביל מותגים רבים לשנות את המיתוג שלהם. ״לפשט״ את הלוגואים ולהעלים את הצבעוניות. היום עשור וחצי לאחר מכן, טרנד ה״בלנדיג״ מתחיל להיעלם ומיתוג המורשת חוזר.
עם כניסתם של הקריאטייב דירקטורים החדשים, ראינו כיצד הם מפנים עורף ״לבלנדינג״ וחוזרים למיתוג הנוסטלגי
ב-2010 מותגים בחרו לוותר על ״האופי״ של נכסי המיתוג שלהם לטובת מראה מודרני ודיגיטלי. בין אם בגלל התפתחות הרשתות החברתיות או התפוצצות טרנד הלוגומאניה. כולם רצו להיות חלק מהקדמה וחלק מהבחירה הזו כללה ויתור על הלוגואים הישנים שלהם. הפונטים המסולסלים פינו מקום לאותיות פשוטות וחלקות. והנראות הויזו׳אלית הפכה נקייה, מינימליסטית ומונוכרומטית. או במילים אחרות – הנראות של כולם הפכה… אחידה.
אבל בחודשים האחרונים אפשר לראות את הדבר משתנה. וזאת עם הכניסה של הקריאייטיב דירקטורים החדשים שנקראו לדגל כדי לתת משמעות חדשה למותגים. שנדרשו לעשות את הבלתי אפשרי ולבדל שוב את המותג מההמון. איך בחרו לעשות זאת ברמה הכי בסיסית? ללכת אחורה, לחזור למיתוג שהפך למורשת של המותג. ולשים אינדיבידואליות שוב בקדמת הבמה, במיתוג.
למרות שזה אולי לא נראה ככה השינוי הכי דרמטי הגיע דווקא מבתי האופנה דיור ושאנל שמובילים את המגמה
הדבר הראשון שעשה ג׳ונתן אנדרסון בדיור היה להחזיר את הלוגו הישן. הוא דרש להעלים לגמרי את הלוגו שכולו אותיות גדולות וללכת אחורה. אל לוגו דיור הראשון שנוצר ב-1946 עם גופן Cochin האייקוני. לוגו שמרגיש יותר כמו כתב יד ומסמל בצורה הרבה יותר ברורה את המורשת של המייסד והמותג.
במקביל גם מתיו בלאזי בחר לשלב בעיצובים הראשונים שלו למותג את לוגו שאנל המקורי. בקולקציה הראשונה אפשר היה לראות רקום על החולצות המכופתרות את הלוגו המסולסל הראשון של המותג. הטיפוגרפיה הזו מייצגת עבור רבים בצורה כל כך ברורה את המייסדת. ומרחיק את הקולקציה החדשה מכל מה שעשו קודמיו. או מותגים דומים בעבר.
כמוהם אנחנו רואים את הדבר נעשה גם בסאן לורן, ברברי, לוידס ועוד רבים אחרים. ונראה כי השינוי הקטן הזה מסמל על תחילתה של תקופה.
