אהרון גניש לא זר למסלולי שבוע האופנה. בין אם בתצוגה בישראל בסוף שבוע שעבר, או בפריז מספר שבועות קודם. גניש, בוגר המחלקה לעיצוב אופנה בויצו חיפה, מוכיח שוב שהוא אחד השמות הגדולים והמבטיחים בארץ.
עבודותיו של גניש היו מאז ותמיד שזורות בסיפור חייו.
כמי שגדל בבני ברק בחינוך חרדי, העיצובים של גניש מתאפיינים במשחק תמידי בין קודש לחול, בין טוהרה לטומאה. כמו בתצוגה האחרונה שלו בשנת 2023, גם כאן הרגשתי שמערכות הלבוש שלו מספרות סיפור. הלוקים שפתחו את התצוגה נראו כלבוש בובות, בגווני בייבי-בלו ולבן, עם שימוש בשכבות של בד לאפקט מלמלה. הם היו מורכבים בצורה נפלאה, עם תשומת לב לפרטים שהרגישו ישנים וחדשים בו-זמנית.
ככל שהתצוגה התקדמה, חל שינוי על המסלול. הבגדים הפכו רשמיים יותר. חליפות ו-ווסטים בגווני אפור ושחור, בשילוב אקססוריז מדויקים שהחמיאו למורכבות של הפריטים. בשלב הזה אי אפשר היה להוריד את העיניים מכובעי המלחים שיצר גניש. והנעליים המדויקות של המותג NOON שנבחרו. ביחד עם הבובות המזוהות איתו כבר מספר שנים ונתפרו לבגדים.
מדהים לראות מעצב צעיר כמו גניש שכבר מדבר בשפה אחידה וקוהרנטית.
בתור מי שהקים את המותג העצמאי שלו רק בשנת 2019, טביעת האצבע שלו כבר מובחנת היטב. עוד לפני שהתיישבתי באולם ידעתי שאני ממתין בסבלנות לדגמים האחרונים על המסלול. כמיטב המסורת, שם שולפים את התותחים הכבדים של גניש עשויים תחרה. מכנסיים, חולצות מכופתרות. חצאיות ושמלות כלה. גניש חתם את התצוגה שלו בסדרת דגמים בשחור ולבן, לגברים ולנשים.
הם היו עשויים במלאכת יד מדהימה, מבדים עדינים ורכים כמו סאטן, טול ותחרה. מערכות לבוש מורכבות ומלאות בנפח, שהוכיחו כמה ההיכרות האינטימית שלו עם הבדים האלו… מאפשרת לו להתעלות על עצמו בכל פעם מחדש. הלוק שחתם את התצוגה היה שמלת כלה מהיפות שראיתי, שקופה לחלוטין מאחורה – כזו שגורמת לי להתחרט שבחרתי להתחתן בחליפה.
שמחתי לראות שגם בשבוע אופנה שנוי במחלוקת כפי שהיה השנה, יש מעצבים בארץ שראויים לכל הבמה וההכרה שאירוע כזה מביא איתו.
