זו השנה השנייה מאז התאחדה האקדמיה לעיצוב ויצו עם אוניברסיטת חיפה, והפעם השניה בלבד בתולדות האוניברסיטה שבה הוצגה תצוגת האופנה של בוגריה. כפי שאמרה בפתח הערב פרופ’ לאה פרץ, דיקנית בית הספר לעיצוב באוניברסיטת חיפה: “מדובר בשילוב תקדימי בהשכלה הגבוהה בארץ.”
ואכן, ישנן סיבות לכך שהמהלך הזה נחשב תקדימי.
כחלק מהכשרת דור המעצבים הבא, תוכנית הלימודים משלבת שיתופי פעולה עם אוניברסיטאות ברחבי העולם ומשלחות לימוד בינלאומיות. אשר חושפות את הסטודנטים לתרבויות, שיטות עבודה, טכניקות וגישות עיצוב מגוונות. לצד זאת, זהו גם המוסד היחיד בישראל המעניק תואר אוניברסיטאי בעיצוב אופנה. לצד הסיפורים האישיים והאמירות החברתיות שאפיינו רבות מהקולקציות, בלט השנה במיוחד השימוש הנרחב בעבודות יד כמו רקמה, סריגה, פיתוחי טקסטיל וטכניקות מסורתיות לצד כלים חדשניים וטכנולוגיות עכשוויות.
את הערב הנחתה המעצבת ויוצרת התוכן שירה גוטמן, שהחליפה ארבע שמלות מתוך הקורס “השמלה השחורה הקטנה”, שעוצבו על ידי סטודנטים משנה ב’ בחוג לעיצוב אופנה. בנוכחות ראש עיריית חיפה יונה יהב, נשיא אוניברסיטת חיפה פרופ’ גור אלרואי, דיקנית בית הספר לעיצוב פרופ’ לאה פרץ וראש החוג לעיצוב אופנה ד”ר רחל גץ סלומון, עלו בזה אחר זה הבוגרים אל המסלול עם קולקציות המסכמות ארבע שנות למידה, עשייה, תהפוכות אישיות ולאומיות ובעיקר חלום אחד.
לאורך התואר ליוו את הסטודנטים המעצבים אהרון גניש, שחר אבנט וגולן טאוב.
שלושה יוצרים פעילים ובולטים בתעשיית האופנה הישראלית, שהביאו עמם ניסיון מקצועי עדכני וליוו מקרוב את תהליכי העבודה של הבוגרים. אולם דווקא מתוך רמת ההכוונה הגבוהה עלתה גם שאלה מעניינת: היכן עובר הגבול בין ליווי מקצועי לבין השפעה עיצובית. בחלק מהקולקציות נדמה היה שניתן לזהות בבירור את כתב היד של המנחים, לעיתים על חשבון הקול האישי של הסטודנטים. זוהי אינה ביקורת על איכות ההנחיה, להפך, תזכורת לכך שהאתגר הגדול ביותר של מוסד אקדמי הוא לא רק ללמד לעצב היטב, אלא גם לסייע למעצבים צעירים לזקק קול מקורי, כזה שיישאר שלהם גם לאחר סיום הלימודים.
בין הקולקציות הבולטות השנה בלטו עבודותיהם של ענבל בסון, רז בכר, יסמינה עוידאת וירדן מרום, שכל אחד מהם בחר להפוך סיפור אישי לשפה עיצובית שלמה.
ענבל בסון – ״פריחה פנימה״
קולקציית הגמר של ענבל בסון עוסקת במחזוריות הנשית והשינויים ההורמונליים המלווים את הגוף לאורך החודש. באמצעות שמלות המדגישות את אזור הבטן, פיתוחי טקסטיל ייחודיים לכל דגם ופלטת צבעים משתנה, היא מעניקה ביטוי חזותי למורכבות הנשית. לצד הבגדים שילבה גם אקססוריז בהדפסות תלת־ממד. אשר דימו צורות אורגניות של רחם, פרחים ופירות, כחלק משפה עיצובית החוגגת את הגוף הנשי.
רז בכר – “האיש ששנא אותי: רנסאנס עצמי”
בקולקציה “האיש ששנא אותי: רנסאנס עצמי” מתרגם רז בכר את חוויית ההומופוביה המופנמת למסע של פירוק ובנייה מחדש של הזהות. דרך שמלות כלה לגברים, רקמות, פנינים, אלמנטים פוצעים וסמלי ניצחון כמו כנפיים ומלאכים, הוא מבקש להפוך כאב אישי לשפה אסתטית ולקרוא תיגר על גבולות המגדר, הנראות והאהבה העצמית.
יסמינה עוידאת – ״בין גבולות לתקווה״
״בין גבולות לתקווה״ היא נקודת המוצא של “Blooming Through”, קולקציית הגמר של יסמינה עוידאת ממג’דל שמס. בהשראת נופי רמת הגולן, עונת הדובדבנים והלבוש הדרוזי המסורתי, היא משלבת בין מסורת לעיצוב עכשווי באמצעות עבודות מתכת, רקמות יד, הדפסים טקסטילים עשירים. התוצאה היא קולקציה אישית העוסקת בזהות, שייכות והיכולת להמשיך לצמוח גם מתוך מציאות מורכבת.
ירדן מרום – ״הנרי אביטבול״
קולקציית הגמר “Henri Abitbol” של ירדן מרום נולדה מתוך סיפור עלייתו של סבה ממרוקו לישראל בשנת 1968. המזוודה הופכת בה למטאפורה לבית, לזיכרון ולהגירה, ומתורגמת לשפה של רצועות, אבזמים, עבודות עור וחליפות מחויטות. דרך החיבור בין אלגנטיות אירופית למורשת המרוקאית, הקולקציה עוסקת בשאלה מה באמת לוקחים איתנו כשמתחילים חיים חדשים.
למרות שכל אחד מהבוגרים הגיע מעולמות תוכן שונים, כולם תיארו את ארבע שנות הלימודים כתהליך אינטנסיבי של מחקר, התנסות וגיבוש קול אישי. הם הדגישו את השילוב בין קראפט וטכנולוגיה, את הדרישה המתמדת לפתח רעיון לכדי שפה עיצובית שלמה ואת הליווי הצמוד של סגל ההוראה, המורכב ממעצבים פעילים בתעשייה. לצד הרמה המקצועית הגבוהה, חזרו הבוגרים וציינו את ההכוונה האישית, הרגישות והמרחב שניתן לכל אחד לפתח את נקודת המבט הייחודית שלו כמעצב.
