כבר שנים ששבוע האופנה ניו יורק מנסה להמציא את עצמו מחדש. בעונה הנוכחית היה נראה כי הוא הפסיק לנסות. במקום זה המעצבים והאיגוד הבינו שבתוך הכאוס התעשייתי והבינלאומי כדי להתמקד בפרקטיקה. וזה היה ענייני ומרענן…
אפשר להגיד שהתעשייה האמריקאית לקחה את ההצלחה של ראלף לורן כדוגמא, והפסיקה לנסות להתחרות בתעשייה האירופית
נתחיל בגילוי נאות – אני שונאת את שבוע האופנה ניו יורק. לאורך השנים המאמץ הנואש לתפיסת תשומת הלב הבינלאומית הפכה או למעייף ומרתיע. כך כאשר התחיל שבוע האופנה ניו יורק… לא ציפיתי לכלום. אבל מהר מאוד התברר לי שמשהו השתנה. המהדורה הנוכחית לא התעצמה להיות משהו שהיא לא וזה היה מושלם.
האופנה האמריקאית, לטעמי לפחות, תמיד התאפיינה במסחריות. אם שמים בקו אחד את כל המותגים הבינלאומיים הכי מוצלחים שלה אפשר לראות שההצלחה הגיע מהיותם מסחריים. בין אם מדובר בקלווין קליין, דונה קארן, ראלף לורן או אפילו טום פורד. בשבוע האופנה הנוכחי היה נראה כי המותגים האמריקאיים אימצו לחיקם את ההגדרה הזו באהבה והפסיקו להילחם בה. כל מי שעוקב אחרי הנושא יודע להגיד שהאקלים הבינלאומי והחמדנות של המותגים האירופאים הותירה חלל ריק. שכן סקשן המיד ריינג׳ הבינלאומי פשוט… ריק.
כך אפשר היה לראות במשך ימי התצוגות איך המעצבים האמריקאים נטשו את הפנטזיה לטובת הבייסיק. השיקו קווי אקססוריז אסטרטגיים והשתמשו באופנה כמגן מפני המציאות הפוליטית המתוחה.
בצורה מושכלת ומרעננת – המעצבים בחרו להתמקד בלקוחות שרוצות להיראות ולהרגיש טוב בחיי היומיום. הם לא יצרו להן ״יוקרה שקטה״ אלא מערכות לבוש ופריטים שבאמת ישמשו אותן בשגרה. כך לדוגמא אפשר היה לראות את הדבר בא לידי ביטוי בבכורה של רייצ'ל סקוט ל-Proenza Schouler. מותג מיד ריינג׳ שתמיד נתן לצרכניות את המוצרים שהם בדיוק על קו התפר בין עיצוב גבוה לפרקטיקה יומיומית. במקום לנסות ולעשות ממנו משהו שהוא… לא. המעצבת התמקדה באישה העובדת ויצרה עבורה מלתחה שהיא מעל לכל שימושית.
גם ב-Carolina Herrera נרשם שינוי כיוון דומה ומפתיע במיוחד. המותג ידוע בשמלות הערב שלו אך בפועל לא הציג אפילו שמלה באורך רצפה אחת. המנהל הקריאייטיבי ווס גורדון הסביר כי הוא חיפש פרגמטיות. ובהתאם הצליח לתת מענה יוקרתי ללבוש היום יום עם חליפות חצאית, מכנסיים צרים ואפילו שמלות אורגנזה קלילות.
אבל מה שמחדד את מגמת המסחריות אולי יותר מהכל היה כמות המותגים שהשיקו קולקציות תיקים
בזמן שבתי האופנה האירופאים מעלים מחירים ומבריחים את הלקוחות. מותגי האופנה האמריקאים זיהו את החלל שנוצר בקטגוריית האקססוריז וניסו להיות אלו שימלאו אותו. כך ראינו מותגים כמו קולין אלן, TWP ו-Area השיקו קולקציות תיקים חדשות. כולם מנסים עם ההשקה להוסיף מחלקה ״הכרחית״ שתחזק את שורת הרווח.
ואולי הקייס סטאדי הכי מעניין בתעשייה הוא בעצם המותג Area. זה שמזוהה עם לבוש מסיבות צבעוני, נוצץ ומשוגע. העלה על המסלול מערכות לבוש רגועות יותר שהתמקדו בפריטי בייסיק עם טוויסט. וקו תיקים משלים עם תג מחיר של מתחת ל-1,000 דולר. המבקרים לא הבינו את הבחירה לסטות כל כך רחוק מהדי אן אי של המותג. אבל עובר המותג מדובר באסטרטגיה מדויקת שמטרתה לחזק את מעמדו לטווח הארוך.
אני מאמינה שאולי אם תהיה התמדה ודבקות במגמה הזו נראה את התעשייה האמריקאית חוזרת לזרוח במה שהיא יודעת לעשות הכי טוב. אופנה מסחרית.
