שבוע האופנה במילאנו נפתח בתצוגה של פנדי לראשונה בניצוחה של מריה גרציה קיורי. שחזרה למותג אחרי כמעט 27 שנים של עבודה בבתי אופנה אחרים. למעשה, התצוגה החדשה בניצוחה, הייתה לא רק השיבה הביתה של מי שהתחילה כמתמחה בפנדי בסוף שנות השמונים ועברה לעשות חיל במותגים גדולים כמו דיור… אלא גם אמירה נשית חזקה שהדהדה את המסורת המטריארכלית של בית האופנה האיטלקי. שכבר מזמן הוכיח שגדולתו היא לא רק בתיקים.
ההיסטוריה הנשית בפנדי
ההיסטוריה המטריארכלית של פנדי מתחילה בחמש האחיות לבית פנדי: פאולה, אנה, פרנקה, קרלה ואדלה פנדי, שהוריהן פתחו חנות קטנה ברומא לממכר פריטי עור ופרווה. האחיות גדלו ברומא בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. וצפו בעירן האהובה יוצאת מהריסות המלחמה והופכת למגרש שעשועים זוהר של מיליונרים אמריקאים וקולנוע איטלקי חדש. שהביאו סטייל ואומנות לבירה העתיקה.
בשנות החמישים הפכו האחיות את הבוטיק של הוריהן לאימפריה. כאשר כל אחות פיתחה והתמחתה בתחום משלה בתעשיית האופנה
פאולה- פיתחה את תחום הפרוות וצביעת העורות. אנה, פיתחה את התחום העסקי והשיגה רישיונות סחר ויבוא. פרנקה, פיתחה את קשרי הלקוחות והיח"צ. וקרלה ואלדה, התמחו בתפירה עילית של תחרה ובדים עדינים. עם מותו של אביהן אדוארדו פנדי בסוף שנות החמישים הפכו, עם אימן, לנשים היחידות באירופה (מלבד קוקו שאנל) שניהלו בית אופנה ותפעלו את כל תחומיו מהיח"צ ועד התפירה.
טביעת האצבע הנשית ב"פנדי" המשיכה במשך עשרות שנים גם לתוך שנות התשעים. כאשר מתמחה צעירה בשם מריה גרציה קיורי התקבלה לעבודה בבית האופנה. קיורי עבדה תחת סילביה פנדי, בתה של האחות אנה, וסייעה לה בפיתוחו של תיק ה"באגט" המפורסם. תיק שזכה לתהילת עולם בזכות קארי ברדשו ב"סקס והעיר". והשורה:" It's not a bag, it's a Baguette!"
בראיונות מאוחרים יותר, סיפרה קיורי שהאחווה הנשית והמשפחתית הורגשה בכל פינה במותג. והיא לקחה איתה את טביעת האצבע הנשית הזו לכל מותג שעבדה בו מאוחר יותר.
האמירה הפמיניסטית של מריה גרציה
ב-2008 כשהייתה שותפה בניהול האומנותי בולנטינו יצרה קיורי קולקציה שהושפעה מדמויות של אלות רומיות כוחניות. עם שמלות טול נשפכות ותכשיטים במראה עתיק. בדגמים היא הקפידה לשלב עבודה דקורטיבית עדינה של רקמה פרחונית ושזירה. מלאכות שבמשך עשרות שנים נחשבו כ"עבודה נשית" בלבד.
ב-2025 בקולקציה האחרונה תחת ניצוחה בדיור היא לקחה השראה מהרומן פורץ הדרך "אורלנדו" של הסופרת הפמיניסטית וירג'יניה וולף. הרומן שפורסם ב-1928 הוא פנטזיה על חייו של אציל צעיר במאה ה 16 שבזכות כישוף הופך לאישה. ובשל כך נחשב לאחת מיצירות הספרות הטרנסג'נדריות הראשונות בהיסטוריה. בהשפעת הרומן, שילבה קיורי בתצוגה אלמנטים של לבוש היסטורי נשי וגברי כאחד. כגון ג'קטים גבריים עם מחוכים ומלמלות, ולמעשה הייתה מהמעצבים הראשונים שהביאו את טרנד עולם הספרות לתעשיית האופנה.
הרוח הנשית חוזרת ל"פנדי"
עם חזרתה של ה"בת האובדת" לשורשיה האיטלקיים בפנדי… קיורי מביאה איתה את אותה רוח מטריארכלית היסטורית שתמיד אפיינה את יצירותיה. בתצוגה הראשונה שלה בשבוע האופנה במילאנו 2026 היא יצרה דגמים של שמלות תחרה שקופות עם אבזור של תיקים פרוותיים. המשקפים את החושניות והעושר האיטלקי המסורתי. יחד עם אלמנטים כוחניים שלקוחים מהעולם הגברי הקלאסי כמו הדפסים צבאיים ואוברולים דמויי מדי טייסים. את המשחק הנשי-גברי חיזק גם שימוש נרחב בעורות ופרוות, שאמנם גרר מחאות מצד ארגוני בעלי-החיים והסביבה. אבל היו ההומאז' שלה למסורת עבודת העור והפרוות שפיתחו האחיות לבית פנדי.
התצוגה של מריה גרציה קיורי ל"פנדי" היא אם כך, לא רק חזרתה של הבת האהובה למקום שממנו התחילה. אלא גם שילוב של חושניות נשית איטלקית עם כוחניות גברית קלאסית ושיר אהבה לנשים החזקות שהקימו את המותג האיטלקי.
