על פי כלכלנים ותעשיינים, בתקופות של שפל כלכלי התנהגות הצרכנים לא נעלמת – היא משתנה. ובחודשים האחרונים הפכה ההתנהגות הצרכנית לויזואלית. כזו שאי אפשר לפספס, ברחוב או באינטרנט מהסיבה הפשוטה שהיא תלויה על כל תיק. ההתנהגות הזו נקראת לאבובו.
נתחיל מההתחלה למי שלא מכיר. מה היא בכלל בובת הלאבובו?
בובות LABUBU החלו בכלל בספר ילדים שיצר האמן ההונג קונגי קסינג לאנג. לאנג הוציא בשנת 2015 את הספר "מפלצות". הדמויות הקטנות והמשונות זכו בשנת 2019 להפוך לבובות בעזרת חברת POP MART. ולמרות שהיו קיימות בשוק מעל שש שנים, זכו לפריצה שלהם רק השנה. וזאת בזכות הזמרת ליסה שנצפתה עם דמות כזו על אחד התיקים שלה.
את שגעת מחזיקי המפתחות ייחסו רבים למיו מיו. אבל בפועל היה זה קארל לאגרפלד עם המפלצות של פנדי ב-2013. בעשור הנוכחי היה זה בכלל דמנה ובלנסיאגה שהחלו את הטירוף. וזאת עם השקת תיקי הרודיאו שהגיעו עם קולקציה מיוחדת של מחזיקי מפתחות ענקיים לאבזור וקסטומיזציה אישית. אבל בובות הלאבובו בהחלט לקחו אותה צעד אחד קדימה…
למה כולם כל כך אוהבים את בובות הלאבובו?
הבובות נמכרות באריזות אטומות ובעצם אי אפשר לדעת מה תקבל. הצרכנים מוכנים לשלם כל סכום על מנת להשיג בובה נדירה. כזו שתשדרג את מעמדם ותכניס אותם "לחבורה". לא תופתעו לגלות שרבים מוכרים מחדש את הבובות הנדירות שלהם. והן מגיעות לסכומים של עד 300 דולר. לאבובו הפכה לוויראלית, כאשר סלבריטאים כמו ריהאנה, ליסה מ-Blackpink וקים קרדשיאן נצפו כשהם נושאים את הבובות. ההשקות של המותג נגמרות תוך שעות ספורות ואנשים עומדים ימים בתור כדי לקנות את הצעצוע הנחשק
אבל מה גורם לאנשים לצורך אותה בצורה הזו?
יש אלו המייחסים את הדבר לשחיקה של תעשיית היוקרה. כבר שנים שמותגי היוקרה העלו מחירים באופן רציפה וגורפת. המותגים עשו כל שביכולתם על מנת למצב עצמם מחדש. להגיע אל האלפיון העליון, ובכך הרחיקו את קהל הרחב. אלו מצאו את עצמם מודרים כאשר סמלי הסטטוס שפעם קנו בכל כספם הפכו לבלתי מושגים. אז הם חיפשו סמלי סטטוס חדשים, נגישים. והבובות ענו בדיוק על הצורך הזה.
בכתבה שנעשתה בנושא בווג הציעה הכותבת לוסי מגוויר השערה שהצעצועים מחזירים את המבוגרים לילדות. "אתה מרגיש כאילו לעולם לא התבגרת. ויש לך ביד משהו כיף, נוסטלגי ומהנה". אלא שמרבית אנשי המקצוע טוענים שזה פשוט הסממן של המצב הכלכלי. שכן בכל תקופת מיתון היתה שגעת אחרת של מוצר זול שכולם נהרו אחריו כעדר. משהו זול, מטופש ולא רציונלי. בובות ביני בייביז בשנות ה-90. או הליפסטיק בשנות האלפיים.
אבל האם צריך לקחת חלק בטירוף העולמי של ה-LABUBU?
כפי שכתב בחכמה ושנינות תיאורטיקן האופנה לירוי שופן, "הבובות האלו הן המותרות האולטימטיביים; בזבזנות שאי אפשר להצדיק בשום דרך רציונלית. בזבזנות לשם הבזבזנות, תלויה כמו גביע על התיק." או כפי שכתב בצורה בוטה יותר דניאל רוג'רס בווג "כשאני רואה אדם עם שלוש (או יותר) בובות לאבובו על התיקים שלהם. אני לא מורשם מכוח הביטוי העצמי האדיר שלהם. אלא מהאימפולסיביות והמהירות בה לקחו חלק מההייפ".
