ממש עוד רגע וקולקציות הגמר של הסטודנטים במחלקות השונות לעיצוב אופנה בארץ יזכו לראות אור. שנייה לפני פגשנו אותם והתרשמנו מהתהליך והדגמים הסופיים. שמענו איך הייתה חווית היצירה והבאנו לכם הצצה ראשונה לסקיצות של קולקציות. היום נציג לכן 5 קולקציות שיוצגו השבוע בתצוגה של בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר.
קולקציית "Beneath the Silence " של בוגרת המחלקה מאי סונגו
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה?
"הקולקציה שלי עוסקת במתח הסמוי שבין האדם לסביבתו, דרך נקודת המבט האישית שלי כמי שגדלה בעיר דימונה. דימונה היא עיר שהוקמה לצורכי עבודה. ובשנות ה־50 הובאו אליה עולים מצפון אפריקה כחלק ממדיניות יישוב וקליטה ולא מתוך בחירה אישית. הקולקציה שואבת השראה מהמפגש בין הנוף המדברי הפתוח והשקט לבין הסביבה התעשייתית הכבדה שעוטפת את העיר.
העיצובים משלבים אלמנטים ממדי עבודה ותלבושות של פועלים. יחד עם מלאכות יד מסורתיות כמו רקמה וסריגה, שהיו מזוהות עם אותם עולים. זוהי קולקציית בגדי גברים שמבקשת לגשר בין זהות אישית לזיכרון קולקטיבי. בין שגרה תעשייתית לבין שורשים תרבותיים."
מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?
"הדגם האהוב עליי הוא דווקא זה שנראה תחילה הפשוט ביותר… חולצה קצרה מכופתרת עם מכנסיים קצרים. דווקא בפשטות שלו, הוא מצליח להעביר את הסיפור באופן הכי מדויק. המכנסיים עשויים עור ומתהדקים למותן בעזרת שרוך, מה שיוצר תחושת קשיחות ומאזכר בגדי עבודה גבריים. החולצה משלבת בין עור לבד כותנה, ועליה רקמה עדינה מחוטי צמר. ניגוד בין גסות לרוך, בין תעשייה למסורת. הכובע והתרמוס מלווים את הלוק בהשראת ציוד עבודה. אך מקבלים טוויסט בבחירת החומרים – עור וצמר."
מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?
"האתגר הכי גדול מבחינתי היה לתרגם את נקודת המבט שלי על העיר שבה גדלתי, עיר שיש בה שקט חיצוני אך גם מתח פנימי, לשפה עיצובית שמעבירה את התחושה הזו. רציתי שהבגדים יביעו את המתח שבין זהות לתעשייה. בין עבר תרבותי לעבודה רפטטיבית. בלי להפוך את הקולקציה לדרמטית מדי או סנטימנטלית.
גם ברמה הטכנית, השילוב בין חומרים נוקשים כמו עור ומתכות, לבין סריגה ורקמה ידנית – דרש ממני איזון מדויק, המון ניסויים, וחיפוש תמידי אחרי שפה שתחבר בין הקצוות."
קולקציית "the things we carried" של בוגרת המחלקה לירון תרקה
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה?
"הקולקציה עוסקת בתפיסת הנפש בתרבות האתיופית המסורתית. שבה רגש ופגיעות נתפסים כחולשה, והכאב הרגשי נותר לרוב מושתק. בחרתי בבגדים מחויטים שמסמלים קשיחות ורצינות. ושילבתי בהם אלמנטים נשיים, כדי לייצר שפה חזותית שמכבדת את המסורת אך גם מערערת עליה.
העבודה שלי שואבת השראה מהסיפור האישי והקולקטיבי, מהסמליות ומהשורשים התרבותיים שלי. עבורי, אופנה היא כלי לזיכרון, ריפוי והבעה של מה שלא נאמר. זו קולקציה שנותנת קול לשתיקה – ומציעה מרחב שבו מותר סוף סוף להיראות."
מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?
"הדגם האהוב עליי הוא חליפה מחויטת ירוקה מצמר, שבגב הגבר נישא תיק המגולגל שהוא בעצם חליפון שניתן להכניס לתוכו את החליפה כולה . הסחיבה על הגב מסמלת את המשאות הפיזיים והרגשיים שאנו נושאים איתנו. זיכרונות, מסעות, זהות. זו סחיבה שירשנו מהאופן שבו חונכנו, אך היא מספרת גם על הרצון לשחרור. החליפה משלבת את המראה המחויט המזוהה עם הדור המבוגר בעדה, לצד גזרה חדשה – גב חשוף, מותן צר, פתיחות.
החליפה משקפת אותי באיזשהו מקום, היא אמנם מייצגת קשיחות אבל היא מעבר לכך. יש המון רגש ומחשבה שנדרש רצון עמוק כדי להבין מה עומד מאחורי. היא מבטאת את הדיאלוג בין שורשיות לעתיד – בין מה שסחבנו לבין מה שבחרנו לחשוף"
מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?
"האתגר הגדול ביותר היה לתרגם רגש מורכב לתוך שפה חזותית מדויקת. איך מספרים על אדם שלא טבעי לו להראות חולשה – דרך בגדים? דרך גזרות, חומרים, צבעים? גם מבחינה טכנית, בניית תיקים כחלק מהבגד עצמו דרשה הרבה ניסוי וטעייה. היו רגעים של תסכול, של ספק, אבל גם של גילוי עמוק. כל קושי הפך לחלק מהשכבות שהרכבתי – ממש כמו רגשות בבטן סגורה"
קולקציית "עד עמי " של בוגרת המחלקה אור רבין
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה?
"הקולקציה עוסקת בדמות של חלוץ חדש שנולד מתוך המציאות שאחרי השביעי באוקטובר. אני דור שלישי למייסדי קיבוץ ניר-עם, שם גדלתי כל חיי. הקולקציה שואבת השראה מהלבוש הפונקציונלי של החלוצים יחד עם העולם החזותי המגיע מתרבות המטאל שאני כלכך אוהבת. הכאב האישי והאובדן שחווינו הפכו לחלק מהשפה העיצובית. לשריון, חוזק, התמודדות והאמירה של ״לא עוד". הקולקציה משלבת סיפורים אישיים וקולקטיביים עם הרבה רגש ואומנות מקורית שלי. "
מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?
"הדגם האהוב עליי בקולקציה שואב השראה מריקודי העם של הקיבוץ . מהחולצה המסורתית שלבשו בריקודים ועד המכנסיים של סבא שלי, שהקים את הקיבוץ. החולצה הפכה לשחורה עם גזרה דרמטית. ועליה רקמה דיגיטלית המבוססת על איורים אישיים שלי המכילים סמלים מהחיים והאובדן שלי. כגון כלנית, חיטה וכד. בגב החולצה רקום "עד עמי". הקדשה לאבא שלי, שהיה מטרה של חמאס בשביעי באוקטובר."
מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?
"החלק המאתגר ביותר ביצירת הקולקציה היה להפוך כאב אישי,קולקטיבי וטראומה לאופנה. הייתי צריכה ללכת בין הטיפות. בין הרצון לשמר את המורשת של סבא שלי החלוץ, לבין הרצון לזעוק את הזעם והאובדן של הדור שלי. זה דרש ממני לדייק כל בחירה, כל צבע, טקסטורה, רקמה או חיתוך כדי שיספרו את הסיפור האישי והלאומי שלי מבלי לגלוש למניפולציה רגשית או לקלישאה. בנוסף, היה מאתגר טכנית לפתח חומרים וטקסטילים שמחזיקים את הכובד של הרעיון. לצייר כלנית באקונומיקה על בדים שחורים, לשרוף גומי וליצור חרוזים שנראים כמו לכלוך"
קולקציית "VIEW" של בוגר המחלקה עופר בן אריה
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה?
"כסטודנט בשירות מילואים פעיל מאז השבעה באוקטובר ביליתי לא מעט זמן בתיעוד תמונות מהנסיעה ברכב ממקום למקום. נסיעה המבטאת את המעברים הקיצוניים וההסתגלות המהירה בין השגרה למצב מלחמה. בפרויקט הגמר שלי בחרתי לעסוק בנו כחברה, ובסערת הרגשות התמידית בה אנו שרויים. בין בשורות משמחות לעצובות, ובין שברון לשיקום. מטרת הפרויקט לתפוס את הרגע שבין המעברים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים.
בנוסף, בחנתי את מקומי כגבר בחברה מיליטנטית ומהו האידיאל הגברי. שימוש בחיתוך קו האופק שלעיתים לא ברור, נגמר או נראה כקו שבר, הוביל אותי בשפה העיצובית של בניית הקולקציה. פירוק הבגדים, שבירתם והרכבתם כשלמים בצורה אחרת, היוו עוגן משמעותי בעיצוב. בדומה לנו כחברה המתעצבת במציאות של היום. "
מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?
"הדגם ג'ינס, שהוא גם הדגם הראשון שנתפר ועוצב בקולקציה. הוא ממש מסמל את תחילת העבודה והפריצה לכל הנושא מבחינת בחירת הג'ינס, הפריטים המוכרים, פירוקם. והשילוב גם בין שתי העולמות – ג'ינס ובגדי עבודה יחד עם עבודות ידניות מעולם כלות/בגדי ערב. שילוב היוצר בגד מיוחד עם קונספט שונה. מלבד הג'ינס שהוא חומר מדהים שכיף לעבוד איתו, נהנתי מאוד בעבודת הדיגום של חיתוכי הלייזר. ליצור את השכבות ולשבץ אותן על הג'ינס בתפירה ידנית ככה שהם נראים אחד."
מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?
"מזה שנתיים אנו חיים בתקופת מלחמה שהפכה לשגר. ברמה העיצובית האתגר המשמעותי ביותר היה ביטוי התחושות המנוגדות דרך הבדים והגזרות בצורה רגישה. ההתמודדות העיקרית הייתה הפיכת הנושא האקספרסיבי לאמצעי ויזואלי. כזה שמתורגם לבגדים אופנתיים המעבירים תחושות ורגשות. ברמה האישית היה לא פשוט לבצע את פרויקט הגמר ותפירתו כסטודנט בשירות מילואים והמעבר בין המסגרות, תוך כדי מציאת איזון בריא."
קולקציית "the dress code" של בוגרת המחלקה שי גרינברג
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה?
"מאז שאני ילדה, שמלת הכלה הוצגה לי כאידאל. סמל לטוהר, לאהבה, לסיפור עם סוף טוב. אבל תמיד הרגשתי שהיא נושאת עליה משקל רגשי ותרבותי שלא תמיד מדבר את הקול שלי. ושאינו מתעדכן בקו אחד עם ההתפתחות של לבוש נשי לאורך השנים. בעיניי, פרויקט הגמר היה המקום הנכון להציף את השאלות שעדיין מושתקות – וליצור הדהוד רגשי לנשים שמרגישות כמוני.
הקולקציה לא מנסה להציע חלופה אחת וחד־משמעית לשמלת הכלה המסורתית, אלא לפתוח פתח לשאלות. מה בגד יכול לעורר בתוכנו? איך הוא משפיע על הזהות שלנו, מחזק נורמות – או דווקא מאפשר ביטוי עצמי?"
מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?
"הלוק האהוב עליי משלב מחוך עם פרופורציות משונות וג'ינס בגזרה רחבה. בעיניי הוא תמצית הקולקציה – מפגש בין לבוש לפנטזיה, ובין בגד לרעיון. המחוך השקוף, עם קווי העצם המודגשים, חושף את מנגנון העיצוב שמאחורי שמלות כלה: פרופורציות אידיאליות, פוש-אפ פנימי, והרעיון של "מבנה נשי" גלוי ובוטה. הג'ינס משלב קריצה לעולם ה־RTW, מייצר איזון בין ביקורת לאופציה. אני אוהבת את השילוב בין שקיפות, מבנה ובדים מוכרים – הוא מאפשר לי לשלוט בנרטיב, לא להיות נשלטת על ידו."
מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?
"מרגע שבחרתי את נושא הפרויקט, ידעתי שזה הולך להיות אתגר עבורי. מעולם לא חלמתי להתחתן, ובטח שלא ללבוש שמלת כלה. תמיד הרגשתי ניתוק מהציפיות שנלוות ללבוש נשי קלאסי, ובמיוחד לשמלות כלה. למרות זאת, בחרתי לעסוק דווקא בזה מתוך סקרנות: מה יקרה כשאני, עם האופי והחוויות שלי, אתמודד עם סמל כל כך טעון?
לאורך הלימודים בשנקר הבנתי שקל לי יותר לעצב בגדי גברים, ושאני נמשכת להדפסים, שילובי טקסטילים, צבעים ובדים כבדים. ליצור פרויקט שהוא לבן, נשי ועוסק בפנטזיית חתונה – היה ממש לא טריוויאלי בשבילי, הפתעתי את כל חברי בשכבה."
