מעולם לא חשבתי שהאהבה שלי לאמנות של דניאל רוזברי יכולה להיות עוד יותר עוצמתית ממה שהיא. אלא שאז עלתה קולקציית הקוטור לאביב 2026 על המסלול. קולקציה שנוצרה מרגש טהור והצליחה להעלות על המסלול יצירות מופת שלא נראו… מאז מקווין.
"תפסיקו לחשוב. זה הזמן להרגיש" כך הגדיר המעצב את הקולקציה שיצר בהשראת הביקור שלו בקפלה הסיסטינית ברומא
הקפלה הסיסטינית אתם שואלים? כן כך על פי הטקסט של התצוגה, שהפך מעונה לעונה הופך למכתב אישי של המעצב לקהל. בטקסט סיפר המעצב כיצד ביקר באוקטובר האחרון באופן ספונטני בקפלה הסיסטינית ברומא. המפגש עם האמנות של מיכלאנג'לו במציאות הוביל אותו להבנה עמוקה. ההבנה כי ההתעסקות בנראות תפלה ליד הרגש שיצירה יכולה לעורר בצופה. הבנה ששינתה את הגישה שלו לעונת הקוטור הנוכחית. בה בחר במקום לשאול איך הבגד צריך להיראות, לשאול איך הוא והצוות צריכים להרגיש כאשר הם יוצרים אותה.
יחד עם צוות האטלייה החל ליצור ולצייר מתוך רגש כאשר הוא הופך את הצורות והקווים ליצורים מדומיינים. שרבוטים מהירים בסטודיו הפכו לזנבות עקרב או שיני נחש. משיכות מכחול מהירות לנוצות וצלליות של ציפורים. רוזברי כינה את היצירות הכלאות של ארכיטיפים מעולם הקוטור. צלליות בהן ארס ארוג לתוך הגזרה עצמה. היצורים הזוחלים הללו הפכו לגיבורי הקולקציה אשר חגגו את יכולות האטלייה ומתחו את גבולות החומר.
עם בקולקציות קוטור קודמות המעצב ניסה להבין איך קוטור מתחבר לעולם בו אנו חיים וחיי היום יום, הפעם הוא שחרר את העולם לחלוטין
עבור רוזברי מדובר בתשובה לשאלה שמלווה אותו כמה כמה עונות. אחרי אינספור שאלות הגיע למסקנה הבלתי מתנצלת כי קוטור אינו מיועד לחיי היומיום. הוא קיים על מנת לאפשר לכל אחד להתחבר לפנטזיה או חלום עמוק. "בשאר השנה תעסוק במציאות" הוא סיכם, "אבל שום דבר אינו חזק יותר… מלשחרר את הדמיון". וזו בדיוק הסיבה שאני מחכה בכל עונה לתצוגה של סקיאפרלי. בית האופנה מאפשר לרוזברי לעשות את הבלתי אפשרי. לעשות אמנות מעל לכל ולחגוג יצירה בלתי מתפשרת וחסרת מעצורים. חלק מהדגמים והצילומים שלהם נראים כמו יצירות AI עתידניות. אך בפועל פריטים פיזיים שנוצרו בעבודת יד מוקפדת וכמובן כמות בלתי נגמרת של קראפט וכשרון. דניאל רוזברי סקיאפרלי
הקולקציה אמנם הייתה מחווה לאלזה סקיאפרלי ולחיבתה המפורסמת לעולם החי. החל מהלובסטר האיקוני ועד לחור המנעול המסתורי. אבל אי אפשר היה לראות את הדגמים על המסלול ולא לחשוב על אלכסנדר מקווין. שמאז לכתו לא נראתה קולקציה כל כך עשירה ומסעירה בדימויים והעומק שלה. המחשבה על מקווין קיבלה תוקף כאשר סיפר המעצב כי הצוות קרא לאחד הדגמים "Isabella Blowfish", על שם העורכת והחברה הקרובה של מקווין… איזבלה בלאו.
הלוואי והמסלול הזה לא היה נגמר לעולם. הלוואי ואפשר היה לחיות בו. דניאל רוזברי סקיאפרלי
