בסוף 2024, כשנכתבו שני החלקים הראשונים של סדרת הכתבות הזו, השאלה המרכזית לא הייתה האם נשים נוכחות בתעשיית האופנה אלא היכן.
הנתונים הצביעו על נוכחות רחבה בשכבות הביניים, על ייצוג חלקי בעמדות ניהול, ועל מחסור מובהק בכוח קריאטיבי ובעלות אמיתית. מול המציאות הזו עמדו הבטחות של תאגידי הענק: יעדי שוויון, הצהרות על קידום נשים, ודיבור על שינוי מבני שעתיד להגיע. החזון היה ברור השאלה הייתה מתי נראה אותו מתממש למציאות, ואם בכלל.
שנה לאחר מכן, ניתן לזהות תזוזה. לא מהפכנית במיוחד אבל כן שינוי כיוון. ואחד כזה שלא מגיע מתוך המערכת הגדולה, אלא באלו שנבנו סביבה.
את הסימן הבולט ביותר לשינוי הזה סיפק דירוג The People’s Vote של Vogue Business. הדירוג מבוסס על מעורבות קהל ועל העדפות של האנשים שמעצבים בפועל את שיח האופנה העולמי. עורכים, סטייליסטים, קניינים ויוצרים. מתוך מנעד המותגים הרחב שמתחרה על לב אנשי המפתח, שלושת המותגים שדורגו כמותגים הנחשקים ביותר של השנה היו Miu Miu, Phoebe Philo ו-The Row. הבחירה הזו משמעותית לא רק בגלל מי שנבחר אלא בגלל מה שמשותף לכולם.
Miu Miu שנוסד על ידי מיוצ'ה פראדה בשנת 1993 ומופעל תחת קבוצת פראדה, הוא דוגמא אולי המובהקת ביותר למותג שנשלט בידי אישה והפך למשפיע תרבותי. המותג מצליח לשלב את המסורת של פראדה עם אלמנטים חדשניים (גם בייצור ובמלאכת היד כפי שהקבוצה דוגלת) וקול צעיר. המותג ממשיך לזכות משנה לשנה להערכה בשיח האופנה הבינלאומי כאחד המותגים הכי מובילים ונחשקים.
המותג של פיבי פילו שנושא את שמה של מעצבת העל שעשתה קאמבק מסוף העשור הקודם, הפך ב-2025 לאחד השמות המרכזיים בשיח.
וזאת בזכות חזון ברור של בגדים שנועדו לנשים בוגרות, עם דגש על איכות, פרופורציות וחומר. העובדה שהוא מדורג לצד מותגים ותיקים כמו The Row ו-Miu Miu מצביעה על כך שהקו האישי והעקבי של פילו מצליח לזכות לא רק בקהל צרכנים, אלא גם בהערכה מקצועית.
מותג נוסף שזכה במקום הראשון הוא The Row, בבעלותן של התאומות אשלי ומרי קייט אולסן. מותג הדוגל בגישה יצירתית, המון שקט, איכות ודיוק, במקום רעש תקשורתי מתמיד ושיווק אגרסיבי. The Row מצליח להישאר רלוונטי למרות שהוא אינו ויראלי בעידן המדיה החברתית. בעולם כל כך מוצף הוא חד קרן של שיווק איטי, נכון ובחירה סלקטיבית של קהל היעד שלו.
ההצלחה של המותגים הללו משתלבת גם עם נתונים רחבים יותר. נשים מחזיקות כיום בכ60% מתארי המאסטר, ועסקים בבעלות נשים מייצרים הכנסות של כ־1.9 טריליון דולר בשנה. כאשר קצב צמיחת ההון הנשי גבוה מזה של גברים. במילים אחרות, נשים הופכות בכל יום לכוח כלכלי ממשי.
ובכל זאת, השאלה הגדולה נותרת פתוחה: האם תאגידי האופנה עומדים בהבטחותיהם לשוויון מגדרי?
למרות הצהרות פומביות של קבוצות ענק, נשים עדיין מהוות מיעוט בעמדות הקריאטיב הבכירות בבתי האופנה הגדולים. הפער בין שיח לערכים לבין מבנים בפועל עדיין קיים ומה שהתחיל ב-2016 כפמיניזם אופנתי/אינסטגרמי כשמריה גרציה קיורי העלתה את הדוגמניות שלה על המסלול בכיתוב we should all be .feminist או כאשר דוגמניות העל לבשו את החולצות the future is female במקביל לעליית טראמפ לשלטון ותחילת עידן ה-#MeToo מקבל תוקף ממשי.
מסתמן שהתשובה לשינוי אינה נמצאת רק בתוך המערכות הגדולות, אלא דווקא מחוץ להן. עליתם של מותגים בראשות נשים מצביעה על כך שהעתיד הנשי באופנה אינו תלוי עוד בהכרה סמלית או באישור המערכת. הוא תלוי בבעלות החברה וביכולת לעצב את השיח מחדש ומבחוץ.
