אם במדינת ישראל תחום אופנת הגברים צומח וזוכה לחיזוק מצד גורמים עצמאיים שהרימו את הכפפה במטרה לשנות את התעשייה. בקוריאה מדובר בתחום גדול כמעט אם לא יותר בסקטור. כזה שמתעלה ואף מתפקד גם כחלק מאופנת הנשים.
כמי שעוקבות אחרי שבוע האופנה סיאול מעל עשור, ברור היה לנו כי אופנת הגברים בה מפותחת יותר מברוב העולם
השבוע התחושה הזו הפכה התחדדה והפכה למציאות כאשר ישבנו בשורה הראשונה בשבוע האופנה סיאול. מרבית הקולקציות שעלו על המסלול כללו פריטי אופנה לשני המינים והסיבה לכך פשוטה, לגברים הקוריאנים יש זיקה גדולה יותר לאופנה. חוש האופנה של הגברים הקוריאנים מפותח משמעותית יותר מאשר בני מינם במערב. בניגוד לגברים באירופה, הגבר הקוריאני פתוח מחשבתית למגוון ענק של סגנונות. הוא לא מפחד מטיפוח, לא מצבע וגם לא ממלמלה. נהפוכו מצופה ממנו להיות הרבה יותר הרפתקן ולעשות שימוש באופנה וטיפוח על מנת להבליט את עצמו ואת הטעם האישי שלו מההמון.
כך בהתאם אפשר לראות כי המותג הותיק ביותר בשבוע האופנה סיאול הוא דווקא מותג גברים בשם Caruso
המותג נוסד על ידי המעצב קוואנג-היו צ'אנג ב-1986 והוא מפורסם בזכות שילוב אסתטיקה קוריאנית מסורתית עם חייטות מערבית קלאסית. צ׳אנג מוכר כמי שהלביש ומלביש את הגברים החשובים, המוצלחים והאהובים ביותר במדינה. המותג שלו מוביל את התעשייה ויש הטוענים שגם סלל את הדרך ועיצב את הדימוי של הגבר הקוריאני אליו נחשפנו ברחוב. על המסלול השבוע עלתה קולקציית קיץ 2026 שנקראה "אין טרנד חדש". קולקציה שנוצרה מתוך קו המחשבה שהאופנה הנוכחית רצה במעגלים. צ׳אנד רצה לדחות את ה״חידושים חולפים של אופנה מהירה ואולי אפילו העבירה ביקורת נוקבת על יתר המשתתפים.
על המסלול עלו חליפות מהוקצעות מהודרות בצבעוניות כל כך משונה שברגע הראשון היה ממש קשה להבין מה רואים. חליפות מכנסיים בירוק ליים עמוק וצעקני, מכנסיים מחויטים עם אבנטים מסטן נוצץ וסריגים דקיקים באדום מפוספס. עניבות שנקשרו כפפיונים צבעוניים על חולצת מחויטות. בזמן שרבים מנסים להגדיר מחדש את הפריטים הגברים בפירוק והרכבה שלהם. קרוסו הציע נקודת מבט חדשה על ״המראה הגברי״ עם פריטים קלאסיים קיימים ששברו מוסכמות בצבעוניות והחיבור ביניהם.
שעות מאוחר יותר התקיימה תצוגה שהייתה הניגוד המוחלט לקרוסו אך גם לתפיסת הגבריות הרווחת בקוריאה.
מותג האופנה Baroque מתאפיין דווקא בעיצוב פרטי לבוש נוקשים הרבה יותר. על המסלול העלה המעצב לי דו יון קולקציה שסקרה את 10 שנות העשייה של המותג המונוכרומטי. זה שנוצר על מנת להביא לקדמת הבא הקוריאנית דווקא את תרבות השוליים. גבריות אפלה יותר, נועזת יותר שעושה שימוש בפריטי עור ולבוש קלאסיים מעולמות הצבא או העבודה. הגבר של בארוק הוא הרבה יותר קרוב לדימוי שאנחנו תופסים אותו במערב. ובהתאם על המסלול עלו דוגמנים שתאמו את התיאור וצעדו במהירות על המסלול מלא העשן בלוקים שחורים שנראו כמעט כמו יקום מקביל.
אם במערב הגבר לא ״אמור״ להתעניין באופנה להבין בטרנדים או לשלוט וגם ללבוש כראוי הדפסים (אפילו פרחוניים. דווקא בקוריאה זה בדיוק מה שמצופה ממנו. הוא חייב להיות מטופח, לעקוב אחר הטרנדים ואפילו להתאים את מראה הלבוש והצבעוניות ללוק של החברה. וזה בדיוק מה שבקרוסו ובארוק ניסו להגיד – הגבר הקוריאני לא חייב כלום והוא יכול פשוט להנות מאופנה, אופנה טובה באמת איך ומתי שנראה לו לנכון. וזה לא דבר של מה בכך כי למותגים הללו יש המון השפעה על הציבור, יותר ממה שיש למותגי הנשים.
