בשבועות האחרונים מתעסקת תעשיית האופנה בשאלה – האם אנחנו עומדים בפני תקופת מיתון? הנתונים הכלכליים של החודשים האחרונים בהחלט מצביעים על כך. אבל האם יכלנו להסיק את הדבר כבר ממגמות האופנה הגדולות שצברו פופולריות בשנתיים האחרונות?
החזרה של הסקיני ג'ינס, חולצות הפפלום ואפילו עליית ההאשטג אינדי סליז בטיקטוק גרמו לציבור הרחב לבהלה
מה שהתחיל כבדיחה ברשתות החברתיות הפך מאוד לשיחת היום. כאשר אנשי תעשייה ומובילי דעת קהל מנסים לנתח את אופנת המיתון. האם חזרה של גזרות ספציפיות מעידות על כך שאנחנו עומדים בפני תקופת מיתון נוספת. ולמרות שזה מאוד משעשע להגיד שהג'ינסים חוזרים להיות צרים כדי "לחסוך בבד". אין בסיס אמיתי לטענות. בין אם אנחנו עומדים בפני מיתון עולמי או לא, אותם טרנדים שמונתחים ברשתות החברתיות פשוט מאוד חוזרים על עצמם כי הגיע הרגע שלהם. שכן מחזור מגמות הוא סייקל טבעי שתמיד היה בתעשייה.
בפועל ישנם אינדיקטורים מבוססים יותר להסתמך עליהם. סקר עדכני של דויטשה בנק, למשל, מצביע על סיכוי של 43% למיתון בארה"ב. ואם אתם רוצים באמת להתעכב על סימנים מעידים, אפשר לומר שהיינו צריכים לצפות את תקופת ההאטה של התעשיה כבר לפני שנתיים. אז התפוצצו שתי מגמות שבאמת מעידות על חשש ממיתון עולמי. מדובר כמובן במגמת האופנה השקטה וכן גם מגמת בגדי העבודה. 2 המגמות, למרות השוני בסגנונם, מאחדות בין לבוש העבודה לחיים הפרטיים.
על פי מחקרים פסיכולוגים שנעשו בתחום האופנה, המגמות הללו משקפות בצורה מדויקת את המציאות הכלכלית.
שכן כאשר אין בידי הציבור לקנות "מלתחה נפרדת" לעבודה ולחיים האישיים… האופנה הופכת היברידית. הדבר יכול להסביר את הפופולריות הגוברת של מותגים כמו קארהארט או דיקיז. ובאותו אופן אפשר להגיד שטרנד ה"אופיס סיירן" שכבש את טיקטוק נועד לחבר בין חיי המשרד לחיי הלילה. אחת הדוגמאות הצומחות לכך הוא התפוצצות החשבון של המשפיענית KATROMFINANCE. אשת עסקים אחת שהתחילה להעלות תמונות של בגדי העבודה שהיא לובשת וזכתה לחשיפה בינלאומית וקהל מעריצים ענק.
אבל איך בהתאם למגמות הללו והחשש ממיתון משתנים גם הרגלי הצריכה של הצרכנים? איך מותגים פה בארץ יכולים להתאים את עצמם למיתון אפשרי? את כל זה תוכלו לשמוע בפרק האחרון של סיידנוט שעלה ממש השבוע לאוויר
