על גג הקמפוס ע"ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל במרכז הבירה, התקיימה אמש תצוגת בוגרי המחלקה לצורפות ואופנה של בצלאל.
צילומי מסלול – גיא רשקובן
זו הפעם הראשונה שהמחלקה לצורפות ואופנה בצלאל מקיימת תצוגה חיה עבור הבוגרים שלה.
בכל שנה עד היום, הסתפקו הבוגרים בתערוכה פתוחה לקהל הרחב אשר היה מגיע להתרשם מפרויקטים הגמר שלהם. השנה בשיתוף פעולה עם קרן שי לי, הקרן לירושלים וספונסרים נוספים כמו MAC, וקבוצת מחניודה שבראשם אסף גרניט, אשר פתח וסגר את מסלול התצוגה, הצליחה האקדמיה לקיים ערב כה מרשים בירושלים הבירה. אחד אחרי השני, עלו לבמה ראש המחלקה שלי סתת-קומבור (שמסיימת את כהונתה בתפקיד אחרי 8 שנים). נשיא בצלאל פרופ' עדי שטרן ונשיא הקרן לירושלים אריק אהרון גרבלסקי.
בצלאל היא האקדמיה הראשונה בישראל לאמנות שהוקמה בשנת 1906 בירושלים. היא מוסד פורץ דרך בעל היסטוריה, מסורת ומורשת. מאז ומתמיד שאפו לקדם יוצרים ויוצרות שימשיכו את העשייה ויפתחו את התעשייה בישראל. תוך שמירה על אחריות והכוח שנתון בידיהם. בשילוב מקוריות והשפעה על הכלכלה בארץ ובעולם. מטרת חזרתה של האקדמיה לקמפוס ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, מעבר ליופיו והשראתו המחלחלת של המבנה… היא להיות חלק מלב ליבה של העיר ירושלים.
"רצינו לתרום לעיר ולקהילה ירושלים ולהיתרם מן השותפות הזו גם כן. להיות מנוע ולהשפיע לטובה."
"בצלאל הוא מוסד אקדמי שפועל למען העיר בה הוא שוכן. עבור האקדמיה אלו חלק מהעקרונות עליה היא מבוססת." אמר נשיא האקדמיה, עדי שטרן. 27 סטודנטים (מתוך 36 בוגרי המחלקה) הציגו זה אחר זה. כל אחד מהם קיבל מקום ל-3 עד 5 מערכות לבוש שצעדו על המסלול וחשפו את המורכבות האישית ועולמם הפנימי. ניתן היה לראות את ההתרגשות בקהל, בכל זאת מדובר בפעם הראשונה בהיסטוריה האקדמית שמתקיימת תצוגת בוגרים וברמה כ"כ גבוהה שעוד לא נראתה במסגרתה.
את המסלול פתחה הסטודנטית ניצן סואיה בפרויקט שנקרא 'תפנית', ולדבריה התעסקה בתפניות ושינויים בחייה הפרטיים והעולם המשתנה בקצב מהיר.
"יצאתי מגזרות של בגדים מחויטים שמסמלים דבר מוגדר וברור ולרגע נתתי להם פרשנות חדשה של תנועה ושבירת היציבות. לשים את הדבר המוכר הזה באור אחר". לגבי החוויה בבצלאל היא מספרת: "אלו 4 שנים שמעבירות אותך מסע כיוצר ומצריך מכל אחד מאיתנו הסטודנטים להמציא את עצמנו מחדש, פעם אחר פעם פרויקט אחר פרויקט. בצלאל היא חממה ליוצרים מכל הקשת. וזה הדבר הכי מדהים בעיניי שכל קול מקבל במה וכולם נשמעים. כולנו שותפים ליצירה ולחוויה."
איך הייתה החוויה עם אסף?
"כבוד גדול ומרגש מאוד. לפני עליית התצוגה הראו לאסף את הדגמים והוא בחר בעבור מי הוא רוצה לצעוד ומה ללבוש. הוא בחר בי וברז סקטר שסגרה את התצוגה. העבודה עם אסף הייתה הכי מרגשת כיוצרת. מישהו כמו אסף גרניט שהוא אייקון בחר ללבוש בגד שלי. אני חושבת שזה משהו שכל מעצב שואף לו. מעבר לכך היה חשוב לשמוע את הסיפור מאחורי הפרויקטים שהוא בחר ללבוש ולוודא שהוא מזדהה עם הייצוג שלו."
שירה ספיר חן נציגת הבוגרים מספרת מנקודת המבט שלה: "שלי סתת ראש המחלקה שלנו עבדה קשה מאוד כדי להוציא את התצוגה הזאת לפועל. אעיד על עצמי שהגעתי לבצלאל בטעות והתאהבתי במחלקה ברמה הכי גבוהה שאפשר לדמיין. האופציות הן מאוד מגוונות וכל אחד מהסטודנטים יכול למצוא את עצמו. התמיכה היא גדולה."
"יש תמיכה באמנות ויציאה מהמסחריות בכל העולמות ובכל החומרים מה שמייחד את המחלקה שמפתחת הרבה מסוגלות וביטוי אישי. רוב הפרויקטים שלי בתחילת הדרך היוו עיסוק בחפצים דוממים שהפכתי ללבוש." סיפרה ספיר חן. "עברתי איזשהו גלגול בין העיסוק המוחשי בחפצים ובמהות. התגלגלתי דרך זה ונתתי לצורות האלו אפיון חדש. מה בעצם הופך משהו למשהו."
אחד הדברים שמייחד את העיר וכמובן את האקדמיה הוא המגוון האנושי שקיים בה.
תערובת תרבויות שונות, קידום מרחב מגוון מכיל וסובלני. בית שכל אחד יכול למצוא את עצמו בו ולהביא את ביטויו המלא לא משנה מה הרקע, התרבות, מגדר מין או צבע ממנו איש איש מגיע. ומעבר ליופי והאמנות הטבועים בה אופנה היא דרך ביטוי והבעה, לאישיות, אג'נדות מחאה אישית או קולקטיבית. אבל האם במדינה מורכבת וקטנה כמו שלנו הסטודנטים זיהו שהיא יוצרת יותר התרסה מקבלה והכלה מה שהתבטא בבחירות התמה? אשאיר זאת כשאלה פתוחה…
