הסרט האייקוני נחשב לנקודת מפנה חשובה בתעשיית הקולנוע. לרגע היסטורי משמעותי עבור תעשיית האופנה. אך גם לאירוע נוצץ שה״לבין״ את הסיפור והמטענים האפלים שמאחורי הספר של טרומן קפוטה.
מי לא מכיר את סצנת הפתיחה האייקונית של ארוחת בוקר בטיפאני? בה אודרי הפבורן אוכלת קוראסון בשמלה שחורה מול חלון חנות התכשיטים
הסצנה, נחשבת לאחד הויזואלים היפים בתולדות הקולנוע. רגע מיוחד שמאחד את אחת הכוכבות הכי גדולות של התקופה, אופנה אירופאית מודרנית וכמובן מותגי על אהובים. אך מעבר להיותה מהפנטת היא גם הייתה רק מכונן עבור תעשיית האופנה והקולנוע. היא מהווה את רגע הטרנספורמציה של עולם ההלבשה בקולנוע. רגע בו נזנחו את ה"תלבושות ההוליוודיות" המוגזמות שאפיינו את הסרטים של שנות ה-50. ונתנו במה לאופנה מודרנית, גבוהה ואירופאית.
זה קרה בזכות מערכת היחסים המיוחדת של המעצב אובר דה ג׳יבנשי והשחקנית אודרי הפבורן. השחקנית הצעירה הפכה למוזה והחברה הקרובה של ג'יבנשי ודרשה שרק הוא ילביש אותה. התוצאה הייתה מלתחה ששילבה מינימליזם אירופאי עם נוחות אמריקאית. הסצנה שצולמה ב-5 בבוקר בשדרה החמישית, הציגה לעולם את "השמלה השחורה הקטנה" המפורסמת בהיסטוריה. השמלה עם הגב החשוף בצורה גיאומטרית והמחשוף המרובע, הפכה על פי הסיפורים לאייקון תרבותי בין לילה.
אלא שמאחורי הרגעים האייקונים החשובים בארוחת בוקר בטיפאני יש גם בחירה של האולפני וגם המעצב ל״להבין״ את הסיפור האמיתי מאחורי הסרט
בפרק האחרון של הפודקאסט סיידנוט סיפרה אריאלה גארבר על הסיפור העצוב והאפל של טרומן קפוטה, עליו מבוסס הספר. הספר אמנם זכה לקבל אדפטציה קולנועית מרהיבה והדמויות לקום לתחייה על ידי השחקנים והצוותים הטובים בעולם. אבל כל אלו נבחרו על מנת לטשטש את האמת. כך ג'יבנשי לא רק עיצב שמלה, הוא עיצב שריון שנועד להסתיר את השבריריות, העוני והמעשים הנוראים של הדמות.
אבל מה הוא אותו סיפור עצוב? איך יכולה אופנה עילית לטשטש את כאבה ומעשייה של הדמות הראשית עבור הצופים? ומדוע התעקשו לא ללהק את מרלין מונרו לתפקיד? כל זה תוכלו לשמוע בפרק החדש של סיידנוט שזמין עכשיו להאזנה גם ביוטיוב
