כמיטב המסורת של שבוע האופנה הישראלי הבמה נפתחה בפני הדור הבא. השבוע על המסלול ראינו את תצוגת ה־upcoming designers. וכן גם תצוגת הסטודנטים של שנקר. שהביאו איתם רוח חדשה של חיפוש, חופש ופרשנות אישית.
במסגרת תצוגת ה-upcoming הציגו בזה אחר זה חמישה מעצבים אשר סומנו להיות הקולות המבטיחים הבאים בגזרה המקומית
בלטו במיוחד כליל דקל ויובל אלרואי עם המותג outré אשר פתחה את התצוגה והציגה מראות המשלבים אמנות, קיימות וחייטות מוקפדת. המוטיב שליווה את הקולקציה החדשה של outré, שהתמקדה בייצור פריטי אמנות לבישים מגובלנים, היה עולם הרכיבה על סוסים. על המסלול היה נראה כאילו קיבלנו נסיעה בזמן לעולם אריסטוקרטי. הדוגמניות אובזרו בקסדות רכיבה, כפפות עור ואלמנטים המדמים רתמות. שהעבירו מסר חזק ולמרות ניסיונה הצעיר הקולקציה הזו הייתה מגובשת חזקה ומסופרת היטב.
כמוהה בלט גם כליל דקל. בוגר אוניברסיטת פולימודה שבפירנצה אשר הציג מיד אחריה את קולקציית הביכורים שלו. לצלילי מוזיקת פאנק-מטאל צעדו על המסלול דוגמנים במערכות לבוש חצופות וחושפניות מקושטות שלשלאות. משם המשיכה הקולקציה לשמלות רכות בשילוב שיפונים ומשחקי שכבות ושקיפויות. כאלו שעידנו את המוטיב המרכזי והיו כה יפים שכל אישה הייתה רוצה ללבוש.
בתצוגה מרגשת ומרובת משתתפים נוספת הציגה המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר יצירה קולקטיבית עוצמתית.
שבעים דגמים של סטודנטיות וסטודנטים מכל השכבות שנולדו מתוך תקופה של התבוננות, כאב ותקווה. העיצובים, שנרקמו מאז 7 באוקטובר, משקפים מציאות ישראלית טעונה דרך עיניים צעירות שמסרבות לוותר על חלום ויצירה. בין המראות על המסלול: חליפות מחויטות חדות, ג׳ינסים בפרשנות חדשה. שמלות כלה לא צפויות ובגדי גברים טעונים רגש. כל דגם הוא הצהרה. על אופנה שנולדת מתוך משבר, ומביטה קדימה באמונה שהיצירה עוד תשנה מציאות.
התצוגה נפתחה בעולם דרמטי ורווי מתח, שבו צבעי שחור, חום ואפור וחומריות כבדה התפרקו ונבנו מחדש. ביטוי חזותי לשבר ולחוזק המתקיימים זה לצד זה. משם המשיכו לדגמים בעלי רכות עדינה עם לבנים, ורודים ופודרה, מרחב של ריפוי ותקווה שבוחן מחדש את הגוף, הבית והזהות. ולבסוף, סטריט־וור בועט ומוזיקה אלקטרונית שמבעירה את הבמה ברוח חופש, חיים ויצירה מחודשת.
אז נכון יש כאן דור חדש שצומח כמידי שנה, והם חיים, בועטים ומאוד רעבים להצליח. אבל כדי שזה יקרה וישמר צריך שיהיה גם מי שיתמוך בהם, כלכלית, מקצועית ועסקית. לרובם אין גב ואף אחד לא סלל עבורם את הדרך. אז אם אכן הם העתיד של האופנה המקומית, האחריות שלנו היא לא רק להריע להם מהצד, אלא גם לדאוג שתהיה להם קרקע לצמוח עליה.
צילום תמונה ראשית – עומרי רוזנגרט
