הרבה זמן חיכו בתעשיית האופנה לראות את החזון של שרה ברטון עבור קולקציית הגברים של ג'יבנשי. באותה נשימה ואולי גם אותה ההתרגשות חיכו לקולקציה השלישית של ג׳ונתן אנדרסון עבור דיור. ולמרות שכל אחת מציעה נק מבט שונה לחלוטין, שתיהן מספרות סיפור מיוחד על הגבריות החדשה.
חייטות עילית, טרנינג מעור ודיאלוג מגדרי: קולקציית הגברים הראשונה של שרה ברטון לג'יבנשי
בעיקרון ברטון השגיחה על קולקציות הגברים כבר מ-2024. אבל הקולקציה שהוצגה אתמול בפרזנטציה פרטית היתה קולקציית הביכורים הרשמית שלה. וזאת לה קראה "מחקרים של דמויות", מציגה מלתחה רב-גונית ועל-זמנית המיועדת למגוון דורות, אירועים וסגנונות חיים. ברטון טשטשה את הגבולות המסורתיים באמצעות יצירת דיאלוג רציף ומרתק בין סטודיו הגברים לסטודיו הנשים. מה שהוביל לפריטים ״פשוטים״ במהות אך מורכבים ומרשימים בגזרות, הבדים והאיכות. בין הדגמים המרכזיים בקולקציה בלטו חליפות גברים קלאסיות בחייטות מוקפדת עם מותניים מודגשים ומחודדים. גזרות של מעילי בומבר צבאיים או מעילי טייסים מעור חלקים וכמעט מינימליסטים למראה. ולצידם פריטים עם רקמות פרחים מורכבות אשר שאבו השראה מיצירות של אמנים גדולים. והעניקו לפריטי הלבוש מראה ותחושה של פריטי ״ירושה״ משפחתית יקרת ערך.
מי שמוביל את הקמפיין לקולקציה הראשונה הוא צלם העיתונות בן ה-90 דון מקקלין והצייר דני פוקס. אשר צולמו על ידי ג׳ורגן טלר ונמרחו על שלטי חוצות ענקיים ברחבי פריז. ברטון שילבה בקולקציה אלמנטים נועזים של אופנת רחוב אבל עם טוויסט עכשווי. כך חליפות הטרנינג היומיומיות הפכו עשויית עור בשלל צבעים עזים אשר הוצגו לצד חולצות רוגבי, ג'ינסים בגזרות מעוקלות ופסלים מונומנטליים של האמנית הבריטית רייצ'ל וייטריד. כל אלו השלימו א החזון של המעצבת לצייר מחדש את התמונה היום יומי של אמנות מתוחכמת.
בצידה השני של פריז הציג שוב את החזון שלו לשילוב בין תרבות הרייב לסגנון האצולה העתיק שקידם
תצוגת הגברים של דיור החלה על רגל שמאל או יותר נכון בשעה תשע בבוקר עקב גל חום קיצוני בפריז. אלא שעבור אנדרסון הכל יצא מושלם שכן מהצילומים נראה היה שהשעה המוקדמת השתלבה באופן מושלם עם הקונספט שיצר. אנדרסון, שמציין שנה בתפקידו בבית האופנה, בחר לשלב שוב תרבות הרייבים המחתרתית לבין קו הלבוש האריסטוקרטי העתיק. שוב ראינו חזון מאוד יצירתי של "אציל מרושל" כפי שקראו לו בתקשורת. הדוגמנים צעדו לפסקול אלקטרוני ונראו כמי שחזרו ממסיבה פרועה הקולקציה התאפיינה במשחק של ניגודים.
ז'קטים עשויים ג'ינס פרום ששולבו עם חולצות רקומות ומכנסיים מחויטים, חולצות טוקסידו מעומלנות מעל מכנסיים קצרים בצבע ורוד שטוף. ולמרות שהיה נראה כי הקולקציה לבישה ומסחרית יותר מקודמותיה נראה כי בשונה מברטון, אנדרסון מנצל את קו הגברים לחקור (כמו שעשה בעבר בלואווה) ולבדוק איפה בדיוק עובר הקו בין אמנותי למחריד. או במילים מנומסות יותר – מה גברים יהיו מוכנים לסבול ממנו. ואחרי הגופיות המנצנצות של העונה שעברה, יש סיכוי שהקולקציה הזו דווקא תרד בגרון לרבים.
