החזרה של המותג אלכסנדר מקווין לשבוע האופנה לונדון הייתה אמורה להיות רגע השיא של המהדורה כולה. אלא שלמרות הציפייה הגדולה מצד המארגנים, המותג והקהל הרחב הקולקציה החדשה והמסלול עצמו פשוט לא הצליחו לגעת בקהל.
עבור שון מקגיר, קולקציית אביב 2027 הייתה אמורה להיות הרגע בו כל החלקים מתחברים למקומם
"המותג מושרש כאן, וזה המקום שבו אני מרגיש בבית" אמר מקגיר בראיונות לפי הצגת הקולקציה. ואכן עבור המותג שעובר אינספור שינויים הבחירה הייתה הגיונית. נראה היה כי עבור העובדים וגם המעצב הראשי, היה צורך להתחבר חזרה למקורות. במיוחד כאשר יסודות המותג והמבנה העסקי שלו נותרים בערפל. על פי הדיווחים האפשרות להציג קרוב לבית אפשרה לסטודיו והעובדים ליצור בשקט מהחללים המוכרים. והיא גם הייתה הזדמנות להראות לקהל הרחב כי המותג לא איבד את האחיזה בזהות שלו ושל המייסד שלו, לי מקווין.
בהתאם לכך עשה מקגיר גם בחירה לייצר בקולקציה שיתופי פעולה מרגשים עם בתי מלאכה ויוצרים בריטים מפורסמים. כך הבחירה הראשונה הייתה לפנות למאסטר הצורפות שון לין. הצורף שהיה חלק בלתי נפרד מתצוגות העבר של לי אלכסנדר מקווין. שחשף מוקדם יותר החודש את מותג האישי החדש שלו, 12. הבחירה השניה הייתה בית החייטות ההיסטורי מסאוויל רו, הנטסמן. אשר יצר עבור התצוגה שלוש גזרות גבריות בהזמנה אישית מצמר בריטי מסורתי. וגם הוא עבד באופן צמוד עם מקווין בעבר.
התוצאה על המסלול הייתה קרובה מאוד לקולקציה הקודמת אך רחוקה מאוד מהציפייה של הקהל.
הקולקציה הקודמת של מקגיר למותג לא זכתה לביקורות טובות או שבחים. רבים חשבו כי המעבר חזרה לבירה הבריטית לצד הצמצומים השונים במותג יאפשרו למקגיר ללחוץ על הגז. תחת הארגון מחדש שמוביל המנכ"ל ג'אנפרנקו ד'אטיס הובטח כי יציבו את האמנות והמיומנות במרכז. אבל נראה כי אולי זה עוד לא התאפשר שכן הקולקציה שהוצגה הציגה מלתחה שלמה הכוללת אמנם גם חייטות עילית, בגדי ערב ונעליים. אך בקו עיצוב שלא נראה קשור לשורשים של המותג או במילים אחרות לא הבליטו את ״האמנות״.
הקולקציה הציגה שמלות נשפכות וצמודות לגוף לצד ז'קטים מחויטים בדפוסי טאי-דאי מופשטים. שמלות ערב מעוטרות בעלי כסף ש״השמיעו צלילי צלצול עדינים בעת הליכת הדוגמניות״. מקגיר הסביר כי אהב את הרעיון של חוגגים הצועדים לביתם לאחר מסיבת רייב אם כי שום תחושת רייב לא הייתה שם. ומהר מאוד הציפייה הגדולה הפכה לאכזבה שהתפשטה ברשת כמו שדה קוצים. אכזבה שהפעם אפילו אני לא יכולה להגן עליה.
