החשש מהבינה המלאכותית בתעשיית האופנה ניכר בכל סקטור, גם בקוטור. אחרי ביקור במחלקה מוכרת לעיצוב אופנה באירופה מצא את עצמו דניאל רוזברי מנסה לראיין מועמדים למותג. אך מהר מאוד גילה כי תיקי העבודות מוצפים AI דבר לו לא ציפה אך הפך לנקודת המוצא לקולקציית הקוטור האחרונה.
"הקולקציה הקודמת הייתה פריצת דרך חשובה. חשבתי שסוף סוף פיצחתי את הפורמולה, אז ניסיתי לשחזר את תהליך העיצוב כדי להגיע לאותה תוצאה. זה לא צלח.״
את שבוע הקוטור פתח גם העונה בית האופנה סקיאפרלי והקולקציה החדשה השאירה רבים המומים. גם את המעצב הראשי. ההצלחה של העונה הקודמת הובילה את המעצב לגשת את עיצוב הקולקציה החדשה בתחושת ביטחון מופרזת. בטקסט הרשמי כתב כי חשב כי כל שעליו לעשות הוא לשחזר במדויק את הנוסחה שעבדה אז. לצאת למסע בעולם, לבקר באתר ארכיטקטוני מעורר השראה ולחזור אל שולחן השרטוט.
אלא שאחרי ביקור בברצלונה שם חקר את הארכיטקטורה של גאודי, הניסיון לשלוט בתהליך או לכפות את ״הנוסחה קבועה״ הוביל אותו ליצירה נטולת מעוף. רק כאשר בחר לשחרר, הודה כי מסע העיצוב החל לזרום. בראיון ל-WWD סיפר כיצד דווקא ביקור באחת ממחלקות האופנה הגדולות בעולם הוביל לקו המיוחד שנראה על המסלול. ״גיליתי שחלק ניכר מהעבודות שנראו בתיקי העבודות או בפרויקטי הגמר נעשו על ידי בינה מלאכותית. קשה מאוד לדעת מה לעשות עם זה כי זה מרגיש כאילו לא מקבלים את התחושה האמיתית של האדם אותו אני שוקל להעסיק״.
אלא שדווקא המחשבה הזו והטכנולוגיה ה״מפחידה״ איתה אנחנו מתמודדים הפכו לנקודת המוצא וגם ההשקה עם המייסדת סקיאפרלי
״כאשר אנחנו מנסים לשלוט במשהו או נותנים לו שם, זה נוח ומקל עלינו. אבל זה גם לוקח ממנו את הכוח והקסם – זה הופך אותו לפחות מפחיד ובהתאם פחות מרגש. אלזה סקיאפרלי הבינה בדיוק את זה הסוריאליזם שלה מעולם לא היה בריחה ממציאות. אלא דרך לחשוף דברים בלתי אפשריים במציאות.״ כך באותה גישה יצא רוזברי לעצב קולקציה בהשראת הדבר הכי מפחיד שקורה עכשיו בעולם והתעשייה – הבינה המלאכותית.
במקום להיעזר בה בחר המעצב, הידוע בהתעקשות שלו לאייר ידנית כל דגם ודגם, להילחם בה ולהוכיח כי ה״בלתי אפשרי״ שהיא מציאה הוא אפשרי לחלוטין.
מה זה אומר? הקולקציה שציגה צלילה מרהיבה אל מעמקי הלא נודע. וזאת מתוך כוונה ברורה להוכיח כי כל מה שהבינה המלאכותית מסוגלת לייצר, הוא מסוגל לעשות טוב יותר, חי יותר ועוצמתי פי כמה. לטענתו תחום הקוטור תמיד הפך את הפשוט למורכב ושם בקדמת הבמה את העושר החומרי. אלא שהפעם בא להוכיח כי העושר של התחום הוא לא החומר אלא הידיים שיוצרות אותו. כך הקולקציה לקחה את הטכניקות המסורתיות והיוקרתיות ביותר של ההוט קוטור, אך במקום להשתמש במשי, בצמר או בסאטן הקלאסיים, היא שילבה חומרים סינתטיים ומפתיעים שהותירו את הקהל פעור פה.
רוזברי שיתף פעולה עם סדנה פריזאית המתמחה בייצור בובות סיליקון ריאליסטיות לתעשיית הקולנוע, ויחד הם יצרו פיתוחים טקסטיליים שטרם נראו על מסלולי האופנה. מחוך חצי שקוף בעל מראה היפר-ריאליסטי פוסל ידנית ויצק מסיליקון בגוון כחול חלבי. בעוד שחצאית תואמת הורכבה ממאות פרחים שנמתחו על חוטי מתכת ופנינים. הגזרות הקיצוניות, המרקמים הג'לטיניים והמוטציות האופנתיות שיצר רוזברי התכתבו באופן ישיר עם תרבות הדימויים המזויפים שכבר למדנו לזהות.
אלא שהיצירות החדשות מוכיחות שוב כי הסוריאליזם האייקוני של המותג, מעולם לא נזקק לאלגוריתם ממוחשב כדי לייצר דימויים עוצרי נשימה. וכי האנשים שעומדים מאחורי היצירה הם בלתי מנוצחים וחשובים יותר מכל חומר, עיצוב או דימוי.
