תצוגות הגמר של המחלקות לעיצוב אופנה בעולם תופסות משנה לשנה יותר תשומת לב בעולם. זאת בעיקר בזכות הקונספטים היצירתיים העולים על המסלול. קונספטים שזוכים לבוא לידי ביטוי רק כאשר אתה יוצר קולקציה אישית במסגרת הלימודים.
אתמול בערב אל תצוגת הסיום המסורתית עלו יצירותיהם של 36 סטודנטים המסיימים את מחזור 2025
בשנים האחרונות כל מחזור בוגרים מספר על אירוע ששינה עבורו את סדר היום. בעוד חלק סיימו את לימודיהם אחרי ששרדו והתאימו עצמם למגפה. אחרים סיימו את לימודיהם, בתום 4 שנות לימוד כאשר מחציתן התנהלו בתנאי מלחמה. אך כל אלו לא הרתיעו את המערכת או הסטודנטים. שהגיעו אתמול לקו הגמר והציגו מפגן כוח עוצמתי.
"מחזור זה מגיע אל קו הסיום לאחר מסע אישי וקולקטיבי שנפרש על פני אחת התקופות המטלטלות בישראל." אמר אילן בז'ה, ראש מחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. "במהלך ארבע שנות לימוד, שעברו דרך משברים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים…. הסטודנטיות והסטודנטים התמודדו עם מציאות רוויה אי ודאות וגעגוע לתקווה." ואכן התבוננות מעמיקה בנושאי הקולקציות מחדדת את הקשיים, האתגרים וגם המסקנות שהוציאו מהן כל סטודנט וסטודנט. וזה בדיוק מה שהפך את התצוגה שהתקיימה אתמול לכל כך מעניינת.
תצוגת הגמר של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר הצליחה לשקף את המרקם הייחודי של ארץ ישראל. ולחדד כיצד נראית התמודדות אישית.
בין אם מדובר היה בקולקציות שעסקו בדימוי גוף, זהות או זיכרון. כל אחת מהקולקציות עסקה בצורה בה המעצב עבר או חווה את התקופה האחרונה. חלק התעסקו בזיכרון הקולקטיבי, המסע הארץ ישראלי או המתח בין המסורת והקדמה. אחרים שאלו שאלות קשות על זהות בתוך השבר הגדול בו אנו חיים. הקולקציות הבולטות ביותר היו של המעצבים עופר בן ארי, לירון טרקה, ענבל חפר ועינב סעיד.
כאשר עינב סעיד וענבל חפר מציעות כל אחת בתורה, הזדמנות להסתכל על העבר המיוחד של המדינה. והאופן בו הפכנו לאומה מאוחדת על ידי הסבים והסבתות שיצרו פסיפס עשיר של תרבויות וזהויות. חפר ארגה דימויים עוצרי נשימה בקש עור ויצרה פריטי לבוש מודרניים עם היסטוריה. וסעיד יצרה קולקציית מהודקת ומחויטת שמחדדת תרתי משמע את העבר והווה.
אם בעבר ראינו כיצד קונספטים עתידניים מקבלים את מרכז הבמה. הפעם דווקא הסיפורים האישיים הציתו את המסלול.
עוד 2 דוגמאות לכך מעבר לסטודנטיות המצוינות מעלה, הן הקולקציות של עופר בן ארי ולירון טרקה. בן ארי, משרת מילואים אשר יצר את הקולקציה כולה בין הסבבים. הוא תייחס למצב המדיני המורכב והנגיש סערת רגשות ומתח דרך נקודת מבט אישית. והתחושה שהוא חווה בנסיעה ממקום למקום. כמוהו גם טרקה יצרה בגדי גברים המבטאים את המורכבות של נשות העדה האתיופית. נשים הנושאות בעול פיזי ונפשי אך לא מפגינות כאב.
ונראה כי זה בדיוק מה שהיה חסר באופנה ובפרט בקולקציות גמר. פחות שטיקים והרבה יותר לב.
