היום נכנסה לתוקפה רגולציית האריזות החדשה של האיחוד האירופי. מה שהתחיל כחוק חדש והכרחי למניעת זיהום על ידי אריזות משלוחים. הפך בימים האחרונים לסיבה שעשרות אלפי מותגים קטנים מודיעים שהם עוצרים את המכירה בחנויות האינטרנט שלהם.
היום ה-12 באוגוסט נכנס לתוקפו חוק האריזות ופסולת האריזות של האיחוד האירופי ה-PPWR.
החוק מחליף את ההנחיות הישנות והמרובות של האיחוד בכל הנוגע לתחום פסלות האריזה. הוא בעצם מאגד בפעם הראשונה ותחת חוק אחד ואחיד את כלל ההנחיות וחל בצורה רוחבית על כל 27 מדינות הגוש. חלק מהדרישות כוללות שכלל מוצרי האריזה יהיו מסומנים בצורה אחידה שכולל דירוג, הוראות מחזור וגם תיוג חומר ברור. וכך גם דרישות צמצום נפח האריזה והגבלת חומרים מסוכנים מסוג PFAS לרמה של 25 חלקים למיליארד באריזות מזון. על פניו, מגוון דברים הכרחיים שיכולים לשנות את איכות החיים של אזרחי האיחוד.
אלא שהסכנה האמיתית לעסקים אינה טמונה בעיצוב הקופסה החדש או הדרישות לרכוש קרטון כזה ולא אחר. אלא המנגנון שקובע מי הוא בעל האחריות על אותם מוצרי אריזה. לפי הכללים החדשים, כל חברה המוכרת ישירות לצרכן נחשבת ל"יצרנית" ועל כן היא האחראית היחידה לאריזות בהם היא משתמשת. וכך כל חברה צריכה להיות רשומה באופן רשמי כיצרנית במדינות האירופאיות אליהן היא שולחת את מוצרייה. פירוש הדבר הוא שמותג שוודי קטן המשווק ל-15 מדינות באיחוד מחויב כעת להירשם, לדווח ולשלם אגרות ב-15 מערכות נפרדות, בשפות שונות ובשגרה בירוקרטית כפולה.
החוק חל על יצרנים, יבואנים, קמעונאים וחנויות אונליין כאחד לא משנה אם הם תאגיד ענק או מותג שמחזיק מעצב בודד
בימים האחרונים הפוסטים האלו השתלטו על הפיד. עשרות מותגים קטנים ועצמאיים שמכריזים כי נכון לרגע זה הם סוגרים את המכירה באתר שלהם. כל אותם עסקים מנסים להעלות מודעות לעובדה כי מיקרו-עסקים, אלו עם פחות מעשרה עובדים ומחזור של פחות מ-2 מיליון אירו, זכו רק להקלה בתיעוד. אבל הם עדיין מחוייבים ברישום פרטני בכל מדינה שעולה מאות יורו לכל מדינה. רישום בו הם מחויבים גם אם הם בכלל לא ישלחו אפילו חבילה אחת לאותה מדינה. וזה מבלי לציין את הדרישה לתאימות רשמית של האריזות ואישורן על ידי האיחוד האירופי.
אבל את המכה הקשה ביותר מקבלים דווקא מותגים מבריטניה. אשר נדרשים למנות נציג מורשה, להירשם ולדווח בנפרד. מה שמלמד כי הצעד הכלכלי הגיוני היחיד עבורה הוא פשוט להפסיק למכור באירופה. בעוד תאגידי ענק מסוגלים לספוג את העלויות באמצעות מחלקות משפטיות משומנות. המותגים העצמאיים והקטנים נדחקים החוצה. הרגולציה אמנם חלה על כולם באופן שווה, אך העלות האמיתית שלה מאיימת לחסל דווקא את אלו שנלחמים גם ככה על הישרדותם ומעט חשיפה.
