יש שאומרים שמשפט אחד יכול לשנות את חיים. עבור מעצבת התכשיטים מיכל בן עמי, הסברה הזו הפכה למציאות ב-2012. באותה תקופה, בן עמי עמדה להתחיל ללמוד ועבדה בכלל ברשת איפור מוכרת. זו הייתה גם התקופה בה הפכה מאוד פופולרית קשת שיער ספציפית, אותה לא יכלה להרשות לעצמה. היא ביקשה בחנות הנחה, אך נתקלה בסירוב מנוכר ומזלזל, "היא עשתה את הטעות השיווקית הכי גדולה שהיא יכולה לעשות," משחזרת בן עמי בראיון שערכתי עימה. "היא אמרה 'אם זה כל כך קל בעינייך, לכי תעשי את זה בעצמך'". ואם אהיה לרגע קיטשית אפשר להודות שמאותה נקודה הכל, באמת, היסטוריה.
באותו רגע, בלי תוכנית עסקית, מימון או בהכרח הרבה מחשבה על הצעד הבא, מיכל בן עמי פשוט עשתה את זה.
"היה לי 50 שקל בכיס," היא נזכרת, "זה היה הסכום הראשוני של העסק. 50 שקל". בסכום הזה היא קנתה חומרים לחמש קשתות, וישבה להכין אותן בלילה אחד. למחרת בבוקר התייצבה לעבודה והחליטה לתת את יתר הקשתות לשאר הבנות בצוות לענוד. תוך שעה היא מספרת, הכל נחטף ובמחיר שהיא לא דמיינה, 50 שקל לקשת. באותו יום היא כבר חזרה לחנות החומרים עם 250 שקלים. וכך הצעירה שלא למדה עיצוב מעולם, החלה את המסע שלה לעולם תכשיטי היוקרה.
מעל לכל בשיחה שלנו ניכרת הרוח המיוחדת של המעצבת. זו שמספרת בחצי חיוך איך בגיל צעיר ותוך 4 חודשים בלבד הפכה ממוכרת אנונימית ברשת איפור, למעצבת עם סטודיו שמוכרת בבוטיקים הגדולים בארץ. בן עמי מספרת מהרגע הראשון כי מה שהניע אותה היה הרצון ליצור וכי את התואר האמיתי שלה היא קיבלה מדרום תל אביב. המעצבת שחששה תחילה כי אין לה ידע פורמלי מצא את עצמה לומדת מאנשי המקצוע איתם עבדה."ספקים בני 80 ו-90 לימדו אותי הכל," היא אומרת בהערצה. "כל פעם שהייתי נתקעת, הייתי באה אליהם והם היו אומרים לי: 'רגע בן עמי, בואי נלמד אותך'. למדתי מהם יציקות, ציפויים, הלחמות. הכל דרך הידיים". כך בעצם הפכה דוכנים קטנים בלב תל אביב עם קשתות ומסרקיות שנוצרו כמעט רק בהדבקה, למותג שמוכר את תכשיטי היוקרה שאנחנו מכירים היום, זה שמוכר בארץ ובעולם.
אלא שלטענתה, התפנית הגיעה בכלל בשקית סנדוויץ.
מהרגע שפתחה סטודיו משלה, המעצבת גדלה עיצבה ויצרה שלל תכשיטי אופנה עם השנים נכנסה גם לתחום הציפויים שהפך במהרה לבסיס העסק. במהלך הקורונה עשתה בעצמה שירות לקוחות עבור המותג, רק אז נחשפה לראשונה לכמות הפניות הגדולה שהובילה להבנה כי תכשיטי הציפויים לא מספקים ללקוחות את החוויה שהייתה רוצה לספק. רגע ״השבירה״ מבחינתה הגיע בדמות שקית אוכל פשוטה. כאשר קיבלה מלקוחה טבעת לתיקון בתוך שקית סנדוויץ'. המראה של התכשיט שלה, היצירה שלה, זרוקה בשקית פלסטיק, פגע בבטן הרכה.
בשיחה סיפרה כיצד באותו רגע הבטיחה לעצמה שזה לא יקרה שוב. "אני לא רוצה לייצר פריט חולף. אני רוצה לייצר ירושה" סיפרה לי על המקרה שהוביל אותה פשוט מאוד, לחתוך. היא עשתה סייל על כל התכשיטים, סגרה את הקו לחלוטין ועברה לזהב ויהלומים. פשוט ככה, באותה מהירות והחלטיות שיצאה למכור 5 קשתות בקניון. בתוך העסק קמו קולות שחששו כי הלקוחות יעזבו בגלל המחיר, אבל ימים הוכיחו כי הקהל של מיכל לא חיפש תכשיט זול. הוא חיפש את העיצוב, הלב והקסם הייחודי שלה. וזכה לקבל אותו בגרסה אל-זמנית ויוקרתית כפריט שיעבור מדור לדור.
כן, הסיפור של BENAMI לא יכול להיות שלם בלי המעבר הפתאומי מתל אביב חזרה אל המושב, מהלך שיכול להישמע כאילו נלקח מסרט קולנוע.
במהלך המגפה, בעל הנכס של החנות שלה בנווה צדק, אדם אליו הייתה קשורה מאוד חלה בקורונה. רגע לפני שנפטר, הוא השאיר לה צוואה רוחנית ששינתה את חייה. "הוא אמר לי: 'אני רוצה שתקומי ותעזבי את תל אביב. את בן אדם טוב מדי ועדין מדי… תחזרי למושב שלך ותקימי שם אימפריה. תאמיני לי שכל העולם יגיע עד אלייך'". יומיים לאחר מכן הוא נפטר.
בן עמי, שהייתה אז בהיריון מתקדם, לקחה את צוואתו בשתי ידיים. היא סגרה את החנות המצליחה בנווה צדק וחזרה למושב, בטוחה שהיא סוגרת את העסק שלה לתמיד. בהתחלה היא הקימה סטודיו מאולתר בממ"ד חיצוני, אבל הצוואה ההיא הייתה נבואה מדויקת. בעיצומו של הסגר, ולמרות כל הקשיים שהתעשייה המקומית חוותה, האתר שלה התפוצץ והעסק שילש את עצמו. הבחירה לצאת מהעיר ולעבור למקום פסטורלי ושקט מכילה בתוכה את הייחודיות והדואליות שבסיפור כולו. אם בהתחלה היה חשש, מהר מאוד הלקוחות הגיעו בהמוניהן למושב והוכיחו שהאימפריה לא צריכה את שבזי, אלא רק את האמנות של בן עמי.
אפשר להגיד שהלב הפועם של העסק הוא אולי חוסר השקט והדיאלוג של המעצבת עם חומרי הגלם.
או בעצם החגיגה הייחודית והקונטרסטיו בין עולמות של יוקרה וטבע. מותג שהמייסדת שלו רוכבת על אופנועי שטח וגולשת גלים אך גם זוכה בפרסים על תכשיטי היוקרה שעיצבה בפריז. ומותג שהחלל הייחודי שלו משתרע על פני 100 מטר ומחבר בין ארכיטקטורה מודרנית לצמחיה הירוקה של המושב המשתקפת מהויטרינה. בן עמי לא רק מעצבת המאיירת סקיצות על נייר, היא צורפת שחיה את החומר והסביבה. האבנים הגולמיות, הצורות הבלתי מושלמות כל חומר מסקרן שהיא פוגשת בדרך הם אלו המכתיבים לה את העיצוב. ואולי זו המתנה הכי גדולה של הלקוחות שלה, שמקבלות תכשיטים שהם עבודת יד טהורה שנוצרת בלי פילטרים ובלי פחד. סגנון עיצוב ייחודי שהמותג קורא לו ״בוץ אלגנט״.
מיכל בן עמי לקחה הימור של 50 שקלים ובנתה מותג תכשיטי יוקרה, שמציג בתערוכות וזוכה בפרסים ברחבי העולם. בעולם של בו הקצב מהיר, מעייף ולא פעם מרגיש משוכפל, היא הוכחה ניצחת שהדברים הטובים באמת מגיעים מהלב, מתפתחים מהרחוב וממשיכים לצמוח מאש שלא מפסיקה לבעור.
